כל הפסח טיילתי ברחבי שיר השירים. אין זמן יפה מזה מלתור בין פרקי המגילה המופלאה שהותיר אחריו שלמה המלך. האביב המתפרץ, הסמדר, הגפנים נתנו ריח, התאנה חנטה פגיה ואני פתחתי את האוזניים טוב-טוב כדי להקשיב לדיסק המסקרן הזה, בו כל זמר שר פרק שלם בלחן חדש.
עמיר חדד מקדים ב"לשם יחוד קודשא בריך הוא…", נעים ומושחַ את האוזן. פרק א' בפי עמיר בניון ובהלחנתו, עטור סלסולים אנדלוסיים יפים ולא דיבר אליי. אבל אז בא גד אלבז עם הפרק השני ושבר לי את הלב לחתיכות. לחן נהדר, נועם שירה, יכולות קוליות מרשימות ועיבוד (נדב ביטון) מקסים. רק נגמר זה ומגיע פרק ג' עם תומר מתנה ועמיר חדד, בלחן של מתנה ואבי בן אבו. שוב הלחנה יוצאת מהכלל, עיבוד (מתנה) מרגש וביצוע צמרמורות.
ארז לב ארי לוקח את הפרק הרביעי למחוזות של לב ארי. גיטרות, קלידים ותכנותים. את פרק ה' מבצע שולי רנד ללחן של אלדד ציטרין ובעיבודו. קצת מאכזב שרנד לא הלחין בעצמו וגם הביצוע שלו תיאטרלי מדי. אילן דמתי ("כל השעות" של רייכל) מרים שוב את הכול למעלה עם פרק ו', הלחנה שלו, מושפעת קצת מרייכל ויפה מאוד.
מהפרק השביעי ("שובי שובי השולמית…") תכננתי להתאכזב עמוקות. אחרי הכול, מאיר אריאל זצ"ל הלחין נפלא את רובו לפני שנים לאלבום "ירוקות". למה לא נתנו לשולי רנד פשוט להשלים את זה עם לחן-המשך? ככה שהתיישבתי לנוח בצל סנסני התמר, מחכה לשמוח לאיד. אבל איך אפשר להתאכזב מביצוע מושלם של דוד ד'אור, עם קול הזהב ולחן פלטינה? חותם בפרק ח' אמיר דדון, בלחן שלו ועיבוד משותף עם טל פורר. דדון מגיש את הפרק דרך רוק-גיטרות, אפקטים ומסך עיבוד מאחוריו הוא שר מעט ומקריא חלק גדול מהפסוקים.
כל האמנים מקפידים בהגשה על דיקציה מושלמת, הגיית דגשים וחסרונם, זה בולט ומעורר הערכה, אם כי ניכרים מביניהם אלה שאמירת שיר השירים בכל ליל שבת היא גירסתא דינקותא שלהם.
ועכשיו לעניין: הדיסק הזה הופק בידי ליאור יאיר מנשה, כהגשמת חלום חיים. כל הפרויקט עשוי בטוב טעם וספר-הדיסק (פורמט ראוי לחיקוי) כולל גם אגדות ומדרשים בנושא אהבה והחיבורים שהיא עושה.
משובב נפש.