ראיתם פעם מהנדס מחשבים, שוויתר על קריירת הייטק לטובת עיסוק במוזיקה? תכירו, שחר כהן. שחר, תכיר, אנשים שלא מאמינים. טוב, הם עוד לא שמעו את המוזיקה שלך. אז הנה: ב-2012, יצא אלבום הבכורה של כהן. השיר החשוב בו היה "סולו עראק". חשוב, כי השיר הזה וסגנונו כוננו ועיצבו את דרכו המוזיקלית של המהנדס המזמר. את המילים ההן כתב המשורר רוני סומק. המשפט הקובע: "…סולו חליל, סולו כינור, סולו עוּד – אנחנו סולו עראק…".

המוזיקה של שחר כהן היא מאז "רוק-עראק". רוק עם צליל מזרחי אמתי ואין לבלבל אותו בשום צורה עם הסאונד הים-תיכוני. ללהקה שמלווה אותו קוראים ה"עראק-רוקס" ומנגנים בה אנשים שעשו סטאז' אצל אהוד בנאי, אריאל זילבר, האנדלוסית ירושלים ועמיר בניון. אם ממש מכופפים לי את היד לאחור, בואכה השִכמה, אומר שההלחנות של כהן מזכירות קצת, או לפחות מושפעות הרבה, גם בסגנון, מהחומרים של "כנסיית השכל".

כהן כותב כאן חלק מהמילים בעצמו והשאר מכותבים לא מוכָּרים. אלי אליהו, למשל, כותב משפט כזה: "בואי נפשי, טרמפיסטית תמימה שאסף הגוף…". טל בן ענת: "…מה שהיה אבד/ מה שעכשיו אבק/ אל תאבק באבק, ילד…". שחר עצמו: "כשנולד לך ילד/ אתה מוכן להרוג בשבילו/ כשאבא שלך מת/ אתה מבין שיש סוף…". זה מובא כאן כדי להדגים שפה של אנשים, עברית שמדוברת גבוה. לא הכול זה "תביא לי עשר שקל".

תשעה שירים יש ב"40 20", אחד מהם הוא ביצוע נהדר ל"בראשית", של גבי שושן המנוח. מחווה יפה, עשויה היטב.

"אומת ההייטק" אולי הפסידה מהנדס מוכשר. אנחנו הרווחנו מוזיקאי עם דרך, שיודע מה הוא עושה וזה נעים באוזן. אם אתה קורא את זה, שחר, בדיסק הבא, תן קצת, עדיף הרבה, מרוני סומק.