מגיל 15, ברנוביץ' כותב, מלחין ומנגן. היום, בן 28, הוא יוצר מעניין, שאני לא בטוח אם הצלחתי לפצח. חוץ ממוזיקה, הוא גם, תחזיקו משהו, סטודנט להוראה שנה ג', מתמחה בספרות לביה"ס היסודי והוראה כללית.

תשעה שירים יש ב"אור מתוך החושך" וכולם עוסקים, כך או אחרת, ביציאה מחושך לאור, מהמחבוא הקטן לעולם הגדול, מהאנונימיות להיוודעות. כתיבה נחמדה, קצת נאיבית פה ושם, עם כמה פינות לא משויפות עד הסוף. דווקא בשיר שאהבתי מאוד, "מזימה", דואט מקסים של ברנוביץ' עם זמרת בשם שחר גוטמן, היא שרה "רִחְשֵי לב", במקום "רַחֲשֵי לב". הלו, סטודנט להוראת הספרות.

למוזיקה שלו ברנוביץ' קורא "רוק עם נגיעות אלקטרוניות". אלקטרוניקה יש פה, נכון, אבל אם זה רוק, זה הרוק הכי רך ששמעתי. ברנוביץ', מוזיקאי מוכח, מתעכב משום מה יותר מדי פעמים על משפטים מוזיקליים חוזרים שוב ושוב, במקום – סטארטאפ! – לפתח אותם.

ברנוביץ' מגיש את החומר שלו מאוד בלי פוזה, נון-שלנט מוחלט, מהמותן. קול טוב, גבוה והוא לא מוטרד יותר מדי עם המקצב של השורה לא יושב בול על המוזיקה, העיקר שהוא אומר מה שהוא מתכוון להגיד וזה, מפוּהקיי, שווה הרבה כבוד בעיניי.

נדלקתי גם על הבלוז "ביי ביי" ובסך הכול, זהו אלבום שכיף להעביר אתו אחר צהריים עם עננים גבוהים ללא גשם.