זה הולך להיות די ארוך, כך שמאלה הממהרים והלא-פנויים, אני כבר כאן נפרד בידידות. מסוימת, לא איזו רעוּת צפופה.

שיר, כל שיר, מורכב ממילים, מנגינה, עיבוד (תזמור ורקע) וביצוע (שירה ונגינה). אם אתה מחפש משמעות בשיר, אתה הולך למילים. המילים הן לב העניין והדבר שלשמו התכנסו כל השאר. בין אם המבצע הוא גם הכותב, ובין אם הוא בחר במילים שמישהו אחר כתב, המילים ומשמעותן הן הדבר שהוא רצה למסור. אי אפשר לומר שסולו של גיטרה חשמלית, או תפקיד הבס, או החצוצרה, מדליקים ככל שיהיו, הם הדברים שמישהו ביקש להעביר הלאה, למוח ולאוזן אחרים. המילים הן המסר ושאר המרכיבים באים לשרת אותן ולתווך אותן.

יש מספר סוגים של משמעויות במילים של שיר והחלוקה הראשונה והברורה היא משמעות גלויה מול משמעות נסתרת. אני מעדיף סוג שלישי: משמעות  כאילו-גלויה, שמסתירה בתוכה משמעות אחרת, בדרך כלל עמוקה יותר, לפעמים אפילו הפוכה. לדעתי, אין כל צורך לחצוב את המשמעות הזאת. אם זה שיר טוב, זה יבוא אליך, בלי להתאמץ. אתה תרגיש איך המילים האלה, והצירוף המסוים שלהן למשפטים, עובד עליך, עושה לך משהו, מעורר אצלך איזו תנועה מחשבתית, או רגשית. אם נחזור למשפט הרביעי למעלה, נבין שזאת הרי הייתה הכוונה במקור. זה מה שהתכוון להיות נמסר.

יש אנשים שהגיעו עד הנה ואומרים לעצמם – מה הנקישה הזאת במוח? בא לי מוזיקה, אני שם שירים בנייד, מה עכשיו מילים ומשמעות? נכון, מי שלא נותן למילות השיר להגיע אליו ולחולל בו, אלא משתמש בשירים כ"מוזיקת רקע", מפסיד את כל הכוונה והעניין וגם ממנו אני נפרד כאן, או-קיי, בידידות, מהצד המוקטן של המלה.

מכל ארבעה אנשים שאספר להם על משמעות המילים בשיר, שניים הם צעירים מספיק בשביל לטייל את הקשב שלהם למקום אחר, השלישי יגיד "כן, אבל…" והרביעי זה ממילא אני, בראי. בשירו "חבית הדגים", כותב האדמו"ר רבי מאיר בעל הטקסט: "אחריות גדולה שותקת במכשירי הקשר". אני אומר שאחריות גדולה שותקת בין המילים והשורות של השיר. כל שיר.

ההקדמה הזאת נכתבה פה בשבילך, אתה שנשארת, לכבוד האלבום החדש של שי מרק – "אי אפשר להימלט מהטוב". זהו אלבומו השני של מרק. הראשון שלו העיף לי את הפוני למלוא התורן, ככה שדחיתי את ההאזנה לשני, כמו ילד שמשאיר את הממתק לסוף, אבל לא הצלחתי להימלט מהטוב, כי, כאמור, אי אפשר. מרק עבר איזו דרך, בתהליך נפשי ומוזיקלי, התקרב למקורות ו"אי אפשר להימלט מהטוב" משלב רעיונות מהקבלה ובמשמעות המעשית שלהם.

אני אוהב מאוד את הכתיבה של מרק. שיטת הפחות-זה-יותר. שברי רעיונות, חלקי אירועים, דיווח טלגראפי, כשכל זה מסתכם גם ביצירת אווירה מסוימת סביב התוכן ומשאיר המון מקום למאזין להשלים בעצמו את הרעיון. זאת לא סתם ג'סטה. מרק סומך על המאזין שלו. כמי שכותב בעצמו, ובעיקר מוחק, אני יודע כמה חזק הרצון להיות מובן. אם המסר יעבור כמו שהתכוונת להעביר אותו, זה תלוי בך ובצורה שבה בחרת להגיש אותו. אם המסר ייקלט ויובן – כאן מתקיים המתח בין הגשת הפרטים בכפית לאוזן לבין השארתם בכלליוּת מרמזת. מרק נמצא הרחק באפשרות השנייה.

"אי אפשר להימלט מהטוב" מלא בטקסטים נהדרים. ניקח אחד – "שליחים": "קבוצה של שליחים, מטען עם שעון/ התקרבו לגדר/ קבוצה של שליחים, מטען עם שעון/ מבקשים שאתעורר// אלפי לוחמים בכל העולם/ מוסרים נפשם למעני/ אלפי לוחמים בכל העולם/ יחזירו אותי לביתי// טילים עפים/ יורדים למחילות/ טילים חוזרים/ מחפשים מטרות// כולם זה אני ואני זה כולם/ זה תלוי עכשיו בי/ כולם זה אני ואני זה כולם/ זה תלוי במה שבתוכי".

מצאתי פה כמה רעיונות. המציאות שלנו תלויה בנו. המציאות שלנו היא לא רק הצילינדר שמכיל את גופנו. זה הכול גלובלי, רחב ועצום. כשהוא שומר שם על הגדר, מול הבאים עם מטען עם שעון, שוכבים שם אתו לוחמים מכל העולם, שעניינם כעניינו: להגן מפני מה שמוגדר אצלם כרע ולחזור הביתה בשלום כדי לספר את זה.

הדבר הכי גדול שמצאתי פה קשור בבחירה של המילים. שליחים. שליח הוא מי ששלחו אותו, להעביר משהו, לבצע איזה ביצוע. יש שליחי מצווה. יש שליחים לדבר עברה. שליח הוא מישהו עם משימה. בלי לפגוע (כמעט) במשקל ובמקצב, מרק יכול היה לבחור ב"מפגעים", "אויבים", "שונאים", "רוצחים" וכדו'. הבחירה שלו ב"שליחים" מסבירה את המבט שלו עליהם: אנשים שנשלחו עם משימה וכלי לביצועה. מרק מדגיש בזה, שלשיטתם, זה לגיטימי לגמרי, לבוא עם מטען-שעון אל הגדר. אבל המבט של מרק גבוה הרבה יותר. בעיניו, המאבק, המטען, ההתקרבות לגדר, כל אלה קורים בכוונת מכוון. אנחנו, גרגירי האבק שאנו, נדווח בחדשות על חוליה שניסתה לפגע. בתמונה הגדולה, שום גרגיר אבק לא זז בעולם בלי שבורא עולם רצה שיזוז, לאן יזוז ובאיזה אופן.

ההשגחה זאת היא אחד החשובים שבעיקרי האמונה והיא מופיעה גם בשיר הנושא: "הכול נתון בעירבון/ תענוג וייסורים/ הפנקס פתוח/ המוכר בהקפה/ בהשגחה…", ("אי אפשר להימלט מהטוב").

גם המוזיקה של מרק מאמינה בעקרון הצמצום. האמת היא שהטקסטים שלו לא זקוקים ליותר. (ראו גם: "אי אפשר להימלט מהטוב" – שי מרק, בהרחבה, למיטיבי לסת). לא מאוד מלודי, א-לה-עמיר-לב, נותן למילים לעבוד. מרק לא מציג קול גדול, אפילו מחוספס קצת, מתאים בול לאווירה ומצב הרוח של האלבום הזה. כשהטקסטים שלו פוגשים את הלחן, מקבלים את העיבוד ומוגשים כמו שהוא מגיש אותם, נונשאלאנס-היר-איי-קאם, נוצר הקסם.

עמיר לב עזר בעיבוד הטקסטים וקצת בהלחנה ובקולות, רם אוריון ("נושאי המגבעת", כבוד) – גיטרה חשמלית, דני עבר הדני הנהדרת – קלידים וקולות, יונתן לויטל – בס, רז מן – תופים, רוני עברין – כלי הקשה ומרק עצמו שר ומלווה  בגיטרה אקוסטית.

תעשו לעצמכם טובה גדולה ועופו עכשיו, לא עוד מעט, לא מחר, עכשיו, לקישור שמופיע פה למטה.

כשמן המור בעצמותיי הכואבות.

"אי אפשר להימלט מהטוב" – שי מרק

https://open.spotify.com/album/0MpqOnrJSzj8RZuioh6O5j?si=kEr72_M6Tnud0IrYiFHu0w