ההיעדרות שלי מהדף הזה מתועדת ומוסברת בתיקים רפואיים. לקצר את הסיפור: הרבה ניתוחים בזמן קצר והגב מוסר שזה עדיין כואב מאוד.

בזמן הקרוב, יש לקוות, תקראו פה בעיקר על אמנים חדשים. מתחילים. צעדים ראשונים בתעשייה הבוגדנית של הזמר הישראלי, שמכורה לבשום-אופן-לא-מוזיקה מבית מדרשם של סטטיק ושמעטיק, קירל וזק ונונו שהיא בכלל ביג נו-נו. כי מה? אני אכתוב על החדש של עמיר לב? עמיר לב יכול לשתוק דיסק שלם ואני עדיין אוהַב את זה. לא כוחות.

אז חדשים. הנה יונתן אבירן, שהוציא אלבום קצר-נגן. מהקומוניקט אני למד שזה אינדי פופ-רוק שזז בין סינת'פופ גרובי, פולק ובלדות פסנתר.

הוא מתחיל עם "חייזרים" שחטפו אותו בסוף חודש יוני. חשוב למקם את זה בזמן הנכון. משהו קרה שם בסוף חודש יוני, לפני המדוזות – הוא פגש אותה. בכתיבה המיוחדת שלו, אבירן שר בפזמון "כשפגשתי אותך, כשפגשתי אותך הייתי יונתן". אז. אבל מאז כבר נחטף והיו מדוזות ופגש אותך והוא כבר לא "יונתן", לפחות לא כמו שהתרגל להכיר.

הנה "רחוב החשמל", בעיניי, הטוב מבין החמישה: "עשן יוצא מסיגריה חומה/ יורד תחנה ליד רחוב החשמל/ כתם שמן על הג'ינס הישן/ איך אהבתי אותם// שליחים כתומים כחולים, רגע מוכר/ עולה מדרגות, דז'-וו/ פותח דלת, את לא שם/ זמן לישון, אבל הברז מטפטף// על הספה, הבטן מותשת כמו סודה/ הסדק במסך הטלוויזיה לא מפריע/ זוכרת שאמרת זה רק זמני/ לוח השנה עוד על 2020// דמיינתי עתיד – איך אני יוצא מכאן/ עוקב אחרייך עד רמת גן/ נשארתי אידיוט, זה יותר קל/ עדיין תקוע ברחוב החשמל//". להישאר אידיוט, אגב, זה תמיד יותר קל. מניסיון. זהו שיר מצב. טקסט שכל שורה בו תולשת את עצמה מההקשר וביחד זה מעניק תחושה של, איך נאמר, תלישוּת. מנגינה חצי-קצבית-חצי-פסיכדלית מלווה את זה נפלא ויש לזה גם קליפ נהדר, שווה לכם לחפש ביוטיוב.

"עכשיו במיטה, חדר הטיפולים/ שמיכה עוטפת רגליים/ רופאים מנגנים מוזיקה של להחלים" – זה ציטוט שהייתי לוקח אתי לכל מקום. מי שהיה בחדר טיפולים – מבין. בשיר המופלא הזה, אבירן מקנא בדרור שהוא רואה דרך החלון של אותו חדר טיפולים, דרור שיכול לעוף לאן שהוא רוצה, כי הוא יכול. אני? אני מקנא בכינורות שיש בשיר הזה. אם יש מוזיקה של להחלים, הכינורות האלה מרפאים.

הבנתם. ב"ימי הכלב השחור", סימנתי את "במדבר הזה אין לי יציאות חירום" והייתי רוצה להיות החצוצרה. ככה זה, בלי משבר אי אפשר, אז הנה זה של אבירן, מתואר ככלב שחור שנהייה יותר נאמן מיום ליום, הכלב, כלומר המשבר. אולי זה כלב אמיתי. לך תדע.

יונתן אבירן שר את כל זה מדויק, יפה, קצת מהמותן, בלי איפור ובלי קישוטים. ככה, כמו שזה. ברחוב החשמל, אין מקום לשטיקים-טריקים. אתה זורק קובייה ומה יוצא – יוצא. חפשו את הקליפ.

כנהוג במקומותינו, תבוא פה כל הרשימה של כל הפועלים שעמלו עם אבירן על חתיכת הכיף הזאת: מילים, לחן, שירה, קלידים, פסנתר והפקה מוזיקלית – יונתן אבירן, עיבוד – זיו זק ויונתן אבירן, בס – עומרי קרן, תופים – דורון יצחק ושקד קליין, גיטרות, קלידים וקולות – זיו זק, גיטרות נוספות – מאור שוורצברג, קולות – רוני בר הדס, חצוצרה – ספי צייזלינג, מיתרים – נועם חיימוביץ' ויינשל, עיבוד מיתרים – גיא מנור.

אהבתי מאוד.