"ואת שיר" הוא האלבום השני של שחר גוטמן, מוזיקאית בת 26, המתגוררת בת"א. אלבומה הראשון, (הגוף הזה", בהפקת יהוא ירון) יצא ב-2019, עסק בגוף הזה שלה, עם הפיברומיאלגיה, המחשבות והצלילים. "ואת שיר" הוא אלבום קונספט כפול, בעברית ובאנגלית, שהוקלט כולו בבודפשט, הונגריה, עם תזמורת סימפונית בת 50 נגנים. בום! בדמיוני, זינקתי מיד לדום והתחלתי לשיר את ההמנון ההונגרי ברוורס. בבית השלישי, עצמי פתאום אומר לי: "נֶם לֶהֶט מַאר קִיבִּירְני", שזה בערך "אי אפשר כבר לסבול את זה" וזה בגלל שבודפשט היא בודפשט, אבל עצמי שורשיו בדברצן, שזה צפון הונגריה, שזה בעצם פולנים קוטרים. מה הקשר לשחר גוטמן? הלוואי שהייתי יודע.

הלאה. בואו נשים את זה על השולחן כבר עכשיו: אני לא מבין את השירים של גוטמן. כלומר, הם בעברית רהוטה, אפילו שפה גבוהה לפעמים, אבל משהו לא מסתדר שם. לכן, כשירות לקורא, אני מעתיק מהקומוניקט: "הצלילים האקוסטיים והעיבודים התזמורתיים החמים מזמינים את המאזינים לקחת פסק זמן ולהתמסר לרגש. השירים שמבוססים בעיקר על תמלול שיחות, מבטאים את הבדידות והפחדים לצד האופטימיות והאמונה ודרכם מצליחה לגעת בקרע בין נקודת מבט פנימית וחיצונית ובמקומות העמוקים ביותר". הבנתם?

ברור שהחומר הזה נובע מתהומות נפש כלשהם, איפה שהנשמה נאבקת עם עצמה ועם נשמות אחרות, זעזועים, התנגשויות, דחיסות, שאיפות, נשיפות, מאמצים. ואז אתה מקשיב למוזיקה והכול כזה אוורירי, מרחף, ואלסים מפזזים לא מהר מדי, עיבודים (יפים!) לתזמורת, אבל איפה השפיץ, אני ועצמי שואלים כאן במפגיע, (מילה מכובסת לעצבים), השפיץ, איפה הוא?

תראו חברים, אם יש מי שיכול להבין בנאדם עם כאבים, זה אני. כאבים זה מנדנד לך, זה מושך אותך מהעולם ומרכז אותך להתעסק בהם, אבל זה חייב גם להוציא ממך איזו בעיטה, איזו אמירה ברורה, קרקעית, מוצקה, בלתי מרחפת. רע לך? תגיד "רע לי". חרא לך? תגיד "חרא לי". אבל אתה לא יכול להגיד "חרא לי", עם פיקולו וקליסופון. "חרא לי" זה צרימה איומה של סקסופון צרוד ועם קצב, שמתגבר ומדגיש עד כמה באמת חרא לך, ושוב, סליחה על ההונגרית שלי. לא מצאתי את זה אצל שחר גוטמן.

ההגשה של גוטמן את החומר הזה סובלת מההחלטה להלחין את זה כמו שהלחינה. יש לה קול נהדר ושליטה מוחלטת וזה מתבזבז על פירואטים באוויר.

מחשבה נוספת: התזמורת מבודפשט מנגנת יפה. קוראים לה "Musiversal" והמנצח הוא Péter Illényil. לא ברור מהו הערך המוסף שלה על תזמורות אחרות. אם היה לי תקציב כזה, הייתי נותן פרנסה בארץ. רק אומר.

ג'וי שכטר עבדה עם גוטמן על העיבודים וההפקה המוזיקלית ובתחום הזה בהחלט נעשתה עבודה ראויה.