הפיל הכחול זה להקת רוק שפועלת כבר ארבע שנים והתחילה סביב מיטת בית החולים של אחד מהם, שנפצע. מדובר בבני משפחה וחברי ילדות: לירן אטיה – שירה, מפוחית ומיקסים, דניאל ברקת – שירה, רז טובול – תופים וכלי הקשה, מורן אטיה – גיטרות, שירה ודיג', גלעד פ. לוי – בס ושירה, איתי סהר – גיטרות והפקה מוזיקלית ומשה אטיה – ניהול, סאונד ומיקסים.

ועכשיו לעניין: החברים האלה מנגנים נהדר. הצליל שלהם מצוין, בדיוק כמו שלהקת רוק צריכה להישמע. סולן הגיטרה הוא מהטובים ששמעתי. התופים מחזיקים קצב. הכול במקום. סולן השירה אנרגטי, עם קול טוב.

אבל, וזה אבל ענקי, כל העסק לא מתאים לטקסטים. ברוק אמיתי, הדיסטורשן אינו הנושא. אתה בועט מתוכך משהו החוצה, משהו צועק, כואב, נושך ואז, רק אז, אפשר להדגיש את זה עם צרימת גיטרות.

באחד השירים, מופיע המשפט: "אני אדם ישר שמחזיק מצפן שבור". המחט של המצפון השבור הזה מכוונת אל להקת "סינרגיה". כמוהם, הפיל הכחול עושים טקסטים בינוניים על המון רעש מונוטוני ולא מגוון. זה משעמם ומנדנד, במיוחד שמדובר פה ב-15 שירים לא קצרים.

"מעל המים", סנטיאגו", לו רק" ו"יסמין" שונים מעט וטובים יותר. עיבוד קצת שונה, חלילים, מפוחית – וכבר כל העסק נשמע אחרת.

איך אומר צדי לפתאים שמופיעים מולו ב"כוכב נולד"? לא האמנתי לך בשיר הזה. אני לא האמנתי לכל הדיסק הזה. ככה שבינתיים, זה פיל לבן, אבל פוטנציאל גדול יש שם ולי יש סבלנות.

"אנרגיה קוסמית", "579", "שיר על הים", "התנועה זורמת", "יסמין", "פסקול", "אדון ייאוש", "צעקות", "סיורים על עוד מעט (המלחין)", "תלוי", "מעל המים", "סנטיאגו", "כנס ברוח", "תהיה שמח", "לו רק".