"הקרטל" הוא הרכב שמח. יונתן גלילה (שירה וגיטרות), יקיר בן טוב (שירה וקלידים), דני שניידרמן (בס) וטל רונן (תופים) עושים אלקטרו-רוק-פופ מצוין, עם פזילה גדולה לfאנק. במקום כלי נשיפה, הם מעדיפים פעלולים ואפקטים אלקטרוניים, אבל הסגנון הקופצני והחגיגה הכללית מסגירים את המקור. גם כשהטקסט ממש לא עליז, "…בכל סופשבוע מחפש אותה/ את זאת שתחייך בחזרה…", (סופשבוע"), המקצב המיוחד של הקרטל לוקח את זה בסבבה.

גם כשהאלקטרו-פופ מתחבק עם בלוז ("סינגל"), בשיר על פרידה וניתוק, זה לא קורע את הלב. החיים, מה לעשות, נמשכים ובלקסיקון של הקרטל אין משפטים כמו "נשבר לי הלב בלעדייך". הם מעדיפים את – "מחליף סדינים לבד", שמבטא הרבה פרקטית את תחושת הבדידות היום-יומית.

יש לקרטל סולן אנרגטי, שמביא תחושה של להקה מחו"ל, טוחן את השירים כמו שצריך, קול מצוין ויש נגנים מצוינים.

כיף גדול.