ג'ודי ענתבי היא פצע. אלבום הבכורה שלה "חדרים" מנסה להוציא החוצה את כל הכאבים שיש בחדרים שלה האלה. הוא עוסק מתחילתו ועד סופו בנבירה שלא נגמרת בפצע. זהו פצע פעור, ממאן להגליד, מלא בכאבים של חיפושי דרך, אהבות שמתחילות יפה ומתרסקות, או שמתחילות לא יפה ומתרסקות.
טקסטים רגישים מאוד, חושפניים עד העצב הצורח וקודחים לעומק הייסורים. זה עגמומי, זה דכאוני והמוזיקה לא משמחת את זה בהרבה. כאילו-רוק-פולק על צעקה פנימית קשה. דן תורן ליווה את כל תהליך היצירה וסייע טקסטואלית.
מצד שני, 15 שירים על אותו נושא, זה קצת יותר מדי, אפילו בשביל כזה פצע.
בינתיים, כך נראה, לא נמצאה תרופה.