נסו להכניס להרכב מוזיקלי אחד, כמעט אמרתי לסיר בשר אחד, יוצר וגיטריסט-כסאח דומיננטי, מתופף נמרץ עם אג'נדה, בסיסט מוערך שכבר עבד עם כל השמות, ועוד שני גיטריסטים, לפחות אחד מהם בא מהקאנטרי-ג'אז וכבר עשה בעצמו שיר או שניים. אה, וגם זמרת אחת, עם גרון ענק, שהיא כבר השלישית בעמדה המתחלפת הזאת.
מה קיבלתם? סופר-גרופ. אם זה קורה בישראל, זוהי אינדי סופר-גרופ, כי אף אחד לא ייקח אחריות על הניצוצות שעפים שם ולאיש אין אורך נשימה שיחזיק עד שהאדונים האלה יחליטו מה הם רוצים מעצמם ומאתנו. מוזיקלית, בטח שמוזיקלית. זה, עד שבא הלייבל "אנובה רקורדס" והוציא להם דיסק.
אלה הם "אטליז", להקת קאלט הודות להופעות אינספור, שעושים אינדי-רוק-אלטרנטיבי ונשמעים כמו נתח הבשר הטוב ביותר שיצא לכם לאכול אי פעם. שבע שנים זה לקח להם, מהפכות בהרכב ותנו לי להיות זבוב על הקיר, כשעמית ארז מתווכח את גיא בן שטרית על איזה ריף גיטרה.
השירים באנגלית טובה, מושפעים ממוזיקה גותית, פאנק, surf, רוק כבד – יו ניים איט. המון השפעות וביצועים וירטואוזיים בידי מוזיקאים מהשורה הראשונה של הז'אנר וקצת מחוצה לו: גיא בן שטרית, היוצר העיקרי וגיטריסט, עמרי הנגבי המתופף – שניהם בוגרי "אינפקציה", סיירת הצרחות שהזיזה כאן אבן או שתיים עם הדיסק ההוא.
אדם שפלן, בס, שניגן עם נועם רותם, קוואמי, שלומי שבן, רונה קינן ואחרים, אור בהיר ועמית ארז, גיטריסטים ברמה עליונה ולי טריפון, שטורפת לך את האוזן כשהיא שרה את כל זה.