בין הפעמים הבלתי נמנעות, בהן שבר לכולנו את הלב, דאג תמיד ארקדי דוכין גם ללטף לנו אותו. בדיסק אחד, בלתי נשכח, הוא אפילו הצליח לשבור וללטף באותו זמן – "רוצה ויהיה", משירי ולדימיר ויסוצקי, בלבוש עברי של מיכה שטרית.
עכשיו נמצא דוכין בתקופת ליטוף. אחרי דיסק בועט ודכאוני למהדרין, שזה דוכין הרגיל, הוא שר עכשיו את "נקודת מבט" – דיסק קאברים של שירים ישראליים, ותיקים וחדשים יותר, מנקודת מבטו של המאסטרו הפנומן הזה, מסאז' מענג ללב.
דוכין בנה כאן שרשרת של שירים, שנוגעים בנימים הכי דקים של הפנימיות הישראלית. דווקא הוא, שבא מבחוץ. מ"יצאנו אט" של תש"ח, עבור ב"אפר ואבק" על השואה ועד "דמיון חופשי". מ"כשאור דולק בחלונך" הלירי, עבור ב"איפה את אהובה" המתמרח ועד "אומרים שבלי" הרוקי. דוכין מכסה כאן את תולדות השיר העברי, מנקודת מבטו. כך הוא כותב, בפתיח של חוברת המילים: "במהלך 27 שנות חיי בישראל, ניהלתי רומן ארוך ומורכב עם המקום הזה, עד שיכולתי לומר בפה מלא: 'ישראל היא הבית שלי'. בית במובן של הלב והנשמה… 'נקודת מבט' הוא הוקרת תודה למקום הזה ולאנשים המקסימים והמיוחדים שחיים כאן".
דוכין עורך לדור של היום היכרות עם שירים יפים אך נשכחים. מי מהנוער של היום היה נזכר ב"אפר ואבק", לולא דוכין גאל אותו מגטו ימי הזיכרון שבו היה נתון. דוכין שר את השירים מתוך כבוד גדול לכותבים ולמבצעים המקוריים. למרות קולו המוגבל והמבטא שעדיין שם, הוא מקפיד על דיקציה מדויקת. הוא לוקח את השירים למקומות שלו, בלי לנתק אותם לגמרי מתבניות המקור. "נקודת מבט" הוא בית ספר לביצוע קאברים.
בעקבותיו, הנה הכבוד: "מרוב אהבה" (יוסי בנאי/ מתי כספי. ביצוע מקורי: יוסי בנאי), "איפה את אהובה" (ל.פביו/ עברית: תלמה אליגון. יהורם גאון), "דמיון חופשי" (יצחק קלפטר), "אין מדינה לאהבה" (יונתן גפן/ צביקה פיק. פיק), "אומרים שבלי" (מאיר אריאל/ שלום חנוך. חנוך), "יצאנו אט" (חיים חפר/ דוד זהבי. שושנה דמארי), "אפר ואבק" (יעקב גלעד/ יהודה פוליקר. פוליקר), "אב"מ – איש בודד מאוד" (מיכה שטרית/ שטרית וסחרוף. שטרית), "מונסון" (שטרית/ סחרוף ולרוז. סחרוף), "שלח לי מלאך" (יובל בנאי/ משינה. משינה), "כשאור דולק בחלונך" (עמוס אטינגר/ סשה ארגוב. שלישיית גשר הירקון), "שיר הדעיכה" (שטרית/ דוכין. החברים של נטאשה).
ארקדי דוכין מסיים את זה עם "את רק בוכה", שיר ברוסית, מתאבן מהדיסק הבא שלו, אולי (הלוואי) ברוסית.