יוסי בנאי היה אחד מכוכבי הלכת של שמי התרבות הישראלית. שום סופרלטיב לא יהיה מופרז לגביו. שחקן ענק, כותב אדיר, פרפורמנס כובש, מספר סיפורים מרתק, קול מיוחד בפסקול הישראלי, אמן ייחודי. לכל אדם יש תחליף? תשאלו את החלל שנותר אחרי יוסי בנאי, שהלך לעולמו במאי 2006, אללה ירחמו.

לפני מותו, תכנן יוסי בנאי להקליט אלבום חדש בביצועו, לו כתב את כל מילות השירים. הוא אסף ובחר את הלחנים והתחיל לעשות חזרות על השירים. הקלטה ביתית מחזרות אלו, "שיר אהבה" (לחן: עידן רייכל), פותחת את האלבום וזהו עדיין קולו של בנאי, בפעם האחרונה. שיר אחד, "תרנגול כפרות" שהלחין מיכה שטרית, עוד הספיק בנאי להקליט ואז הלך להיפגש סוף סוף עם סוראמלו, אי שם למעלה.

"שירים אחרונים" מביא את כל השירים שיועדו לאותו אלבום. בנאי מתגלה כאן, שוב, בגדולתו ככותב. ההבנה המיוחדת שלו את החיים והמתרחש בהם מביאה לפה פנינים של משורר. רע מוכיח הפיק ועיבד מוזיקלית. לרוב, כל מלחין שר את השיר שהלחין. כל אחד מהם גם כתב מספר מילים על המאסטרו של תרבות הישראלית.

רע מוכיח: "…רציתי לעשות אלבום שיוסי היה אוהב ושמזכיר הקלטות אופייניות שלו. אלבום ששומר על התרבות שלו ושמכיל את מגוון האסוציאציות המתקשרות אל אותה דמות מיתולוגית כפי שאני תופס אותה – 'השנסיונר ממחניודה…'".

רייכל: "יוסי ואני היינו צריכים הרבה פחות חזרות ממה שביקשתי, אבל כל כך נהניתי מהשיחות איתו, כך שביקשתי ממנו לבוא שוב ושוב. באחת השיחות שלנו על נשים ועל ריבים קטנים וגדולים עם נשים, הוא אמר וזה הניסוח המדויק: 'רייכל, אתה צריך אישה שתהיה לצדך, כי אם היא כל הזמן מולך, זה מסתיר…'".

אהוד בנאי: "כשהייתי בן 12, הוא הביא לי במתנה פטפון עם כמה תקליטים וכך הכרתי את זמרי השנסון הצרפתי, הטרובדורים שכותבים את השירים שהם שרים והתוודעתי לז'ורז' ברסאנס עוד לפני שהכרתי את דילן וליאונד כהן. כשסיפרתי לו שאני עומד לטוס לאירופה אחרי הצבא, שאלתי אותו מה לעשות כשאני מגיע לפריז והוא אמר: 'צא לרחוב ותתחיל ללכת…'".

מיכה שטרית: "רק המלט ירושלמי יכול להופיע במערכה החמישית, ביום אביבי נאה, תמונה אחת לפני הסוף, כשהוא אוחז בידו תפוז במקום גולגולת".

מאור כהן: "כשהלחנתי את מילותיו של יוסי, דמיינתי אותו שר בסגנונו הייחודי. חצי שר, חצי מספר, משייט ומדלג על המוזיקה בנונשלנטיות. לבסוף מצאתי את עצמי לבוש בחליפה שנתפרה לאחר, מנסה למצוא את קולי בקולו ואת קולו בקולי וכל אותו זמן עדיין מהדהד הראשי הדמיון הראשוני של יוסי שר".

שלומי שבן: "הוא שלח לי שיר שהוא מין רשימה של כל החלומות שכנראה יוגשמו, אם בכלל, בגלגול הבא. השיר שנראה לי קודר, הולחן בסולם מינורי ובאופן די תאטרלי. הייתי מאוד מרוצה מהתוצאה ולא יכולתי לחכות כבר לשמוע את דעתו של יוסי ויותר מזה – לשמוע את יוסי מבצע את השיר. כעבור כמה ימים צלצל הטלפון ומהעבר השני נשמע הקול המפורסם שאמר: 'אני חושב שלא הבנת את כוונתו של המנוח'. הוא הסביר לי שלמילים קודרות שכאלה רצוי למצוא לחן מנחם, לחן עליז שיפתח את הלב. נשלחתי להלחין מחדש.

"את הלחן החדש כבר השמעתי לו בביתי והפעם הוא היה מרוצה… דיברנו על אפשרות של ערב שלם בפסטיבל הפסנתר הקרוב. כשהוא יצא מהבניין, עמדתי במרפסת והצצתי עליו מתרחק במעלה הרחוב. זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו".

"יש לי סיבה לשמוח/ יש סיבה/ אני הולך להיות להיט היסטרי/ בגלגול הבא/ הבא…", (מתוך "בגלגול הבא", לחן: שלומי שבן).