בשלהי המצור על ירושלים, סוף ימי בית שני, הבין מנהיג העיר, יוחנן בן זכאי, כי נגזרה הגזרה והעיר עומדת להיחרב. המצב הפיזי בעיר הנצורה זה חודשים רבים היה בכי רע, אבל המצב החברתי-דתי האיום הוא זה שהכריע. שנאת חינם, כהונה מושחתת, פלגנות וכיתתיות.

בן זכאי מחליט לעזוב הכול, להתחמק מהעיר – מהלך מסובך, שכן מלבד המצור החיצוני של הרומאים, הקנאים סוגרים את העיר מבית ולא נותנים לאיש לצאת – ולנסות להקים יהדות חדשה, כפשוטו. הוא מבין שהקנאות והכיתתיות הביאו את היהדות למקומות גרועים לא פחות משהביאה אותה השחיתות.

כשהוא מצליח לצאת בתחבולה מירושלים, מקבל את פניו אספסינוס, הצר על העיר. המצביא הרומי מעניק לבן זכאי אפשרות לבקש על נפשו ועל יקיריו שנשארו נצורים בעיר. לאחר דיון, מבקש בן זכאי את יבנה וחכמיה, כדי להקים שם יהדות חדשה, אחרת, במובנים רבים – היהדות שאנו מכירים היום.

השיר מנסה להציג את הלכי הרוח של מנהיג בשעת משבר, את רגע ההחלטה שלו לוותר על מה שאבוד ולנסות להתחיל משהו אחר, במקום אחר.

בעיר הזאת כולם כבר קבצנים
הנה שולקים פה תבן לשתייה
הקנאים שרפו את כל המחסנים
והנבואות כבר כאן – אחת אחר השנייה

מצור פנימי – מצור מִחוץ
כל יום חונקים עוד קצת את מי שחי
הצלה מועטת זה מה שנחוץ
הצלה קטנה – נחמה פּוּרתא אחיי

אם הכול אבוד ונגזרה גזרה
אם הכול נָבול – אין דרך חזרה
אם נגזר על בית מקדש
יש לדעת לוותר
להתחיל מֵחדש
משהו אחר
במקום אחר

תָּקָנַה שאצא מכאן כעת
אך אין מי שעוזב העיר וחי
בַּארון אשכב ואתחפש למת
רוֹמָחֵי השער – אם ידקרוני, אללַי

מה יאמרו מחר מושכי העט
חיי, שבזה איני עוסק
מה שנשאר פה מאחור ממילא מת
עינַיי הולכות לשם – אל מה שהתקווה נושאת

אם הכול אבוד ונגזרה גזרה
אם הכול נָבול – אין דרך חזרה
אם נגזר על בית מקדש
יש לדעת לוותר
להתחיל מֵחדש
משהו אחר
במקום אחר

בַּשער מונפים הפגיונות
לדקור, אך אחייני הטוב הוֹדפם
לְמָה הטריחה רומי כל הלגיונות
כשבני עמנו מיטיבים עשוֹת כך בשבילם

בחוץ כל הגבעות כל כך דומות
רק בלי ריח מוות ונפשי זוכרת
לא אשכח מה יישרף בין החומות
אבל אני על שביל חדש – ליהדות אחרת

אם הכול אבוד ונגזרה גזרה
אם הכול נָבול – אין דרך חזרה
אם נגזר על בית מקדש
על מה תלין העיר
עוֹונה כבר נִגדש
שנאת-חינם באוויר
צריך להעביר

אספסינוס אמר: "מה תבקש,
בן זכאי יוחנן מנהיג היהודים?"
אמרתי: "אלפים תן למלט מהאש"
"זה אי אפשר", אמר, "כבר נכונו הגדודים"

"לא אלפים ולא מאות וגם לא מאה
שְאל, בן זכאי, מה שאני יכול"
ביקשתי רק את יבנה וחכמיה
לזרוע שם איתם – את החדש והנכון
לזרוע ילך ובכֹה
מקדש-מעט להנכיחו

אם הכול אבוד ונגזרה גזרה
אם הכול נָבול – אין דרך חזרה
אם נגזר על בית מקדש
יש לדעת לוותר
להתחיל מֵחדש
משהו אחר
במקום אחר

(רעמו עליי – איך לא ביקשתי  על העיר

ברוחי ראיתי את הכול חרוש

וטיטוס הרשע משסף פרוכת דביר

מפליג עם הכלים לקראת פגישה עם היתוש)

מילים, לחן, שירה – בני איתן
גיטרות, בס, קלידים, קולות, הפקה – אייל רז
כלי הקשה – יאיר ניסנוב
עיבוד – בני איתן, אייל רז
סאונד – תומר פינק

• הוקלט באולפן של תומר ואייל, מבוא חמה

עיצוב – studioOK