איך החליטו שמזמור תהלים מסוים הוא זה שיושר על ידי הלווים ביום ראשון ומזמור אחר, דווקא הוא, ביום שני וכך הלאה? במסכת תמיד, המשנה דנה בזה ופירוש קהתי שם מספק את הברייתות עם הסברי חז"ל לעניין הזה וגם משהו מהזוהר.
בצד אלה, נמצאו עוד דברים. למשל, מזמורי שיר של יום מלאים בפסוקים בזמן עתיד. קצת תמוה – הרי מדובר בזמן שבית המקדש קיים, עבודת הכוהנים כסדרה, הלווים שרים שיר של יום בזמן ניסוך היין, לכאורה מצב יחסים מצוין בין הקב"ה לעם ישראל – למה עוד יש לצפות בעתיד? היש טוב מזה לשאוף אליו?
נראה שהמצב היחיד שטוב יותר מבית מקדש פעיל על מכונו הוא מצב שבו ה' מתגלה ממש בעולם. לא דרך "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", אלא התגלות ממש, זמינות ונגישות ממש, שהאדם מדבר עם ה' עין בעין. בלתי נתפס, אבל מי יכול להתווכח עם העתיד?
בעניין הזה, יש במזמורים האלה שתי הדרגות שיוצרות צורה של X. התגלות ה' בעולם, מבחינת מרחב ההתגלות, הולכת וצרה, מיום ראשון המרוחק משבת – בכל העולם, אחר כך בשני – בעיר אלוהינו וכך עד שבת, שבה ה' מתגלה בדביר קודשו, המרחב המצומצם של קודש הקודשים. בד בבד, חוצה את ההדרגה הזאת עלייה בחשיבות ההתגלות: מהעולם הכללי הפחות חשוב, דרך ירושלים – עלייה בדרגה, ישראל – עוד עלייה, הלווים, הכוהנים, ביהמ"ק והדביר.
ועניין נוסף שמופיע בכל המזמורים, אף הוא בהדרגה עולה בחשיבותה, ככל שמתקרבים אל השבת. עניין זה עוסק בגילוי הזהויות של הקב"ה והאדם העובד אותו. מהצגת הדברים ביום ראשון ועד הכרת האדם באלוהיו, שזה שיא הקשר, ביום השבת.

זה יום ראשון בבית המקדש בו הלווים היו אומרים:
"לה' הארץ ומלואה", "ויבוא מלך הכבוד" –
הוא מלך על כל העולם, המחכה לו שיבוא.
גילוי זהות בַּיום הזה:
מי הוא אדם עובד ה'
ומי הוא זה ה' עצמו

זה יום שני בבית המקדש בו הלווים היו אומרים:
"גדול ה"… ב"הר ציון", "למען תספרו לְדור…" –
מולֵך על עיר האלוהים, זה אלוהים אלוהינו.
ביום זה הלווים שרים על
פרסום ה' במלוא עולם
בכל כוחו וגבורתו

זה יום שלישי בבית המקדש בו הלווים היו אומרים:
"אלוהים ניצב בַּעדת אל", "אתה תנחל בְּכל הגויים" –
עומד בקרב ישראל ומתגלה בעולמו.
יום זה מתבאר בדין
זהות ה' יושב משפט
בִּיְסוד הצדק המוחלט

יום רביעי בבית המקדש בו הלווים היו אומרים:
"אל נקמות הופיע", "נחלתו לא יעזוב" –
מרחיק אויבים מִלוויו, יופיע בִּגְמוּל נְקָמות.
ה' נוקם וּמעניש
אחֲרי משפט אמת וצדק

יום חמישי בבית המקדש בו הלווים היו אומרים:
"כי חוק לישראל הוא", "וִיהי עִתם לעולם" –
משליט חוקים לכוהניו, ישים ימיהם לעולם.
מול קוצר דעת האדם
ממתיק דיניו ברחמים

זה יום שישי בבית המקדש בו הלווים היו אומרים:
"נאמנו מאוד לבֵיתְךָ", "ה' לאורך ימים" –
נאמן הוא לבית המקדש, בו יֵירָאה לִנְצָחים.
היה הווֶה וְיהיה
הקדוש ברוך הוא הוא נצח

זה יום שבת בבית המקדש בו הלווים היו אומרים:
"וּלְזמר לְשמך עליון", "עוד ינובון בשיבה" –
שמו העליון בִּדְביר קודשו ונֵס גלוי מְנַת יומו.
יום שיא בַּקשר הקדוש
אדם מכיר באלוהיו

מילים, לחן, שירה וקולות – בני איתן

סינתיסייזר, גיטרות, דגימות – תומר פינק

עיבוד – בני איתן

הוקלט באולפני "פאוזה", כפר חרוב, טכנאי – תומר פינק

קליפ – studioOK