מוקי (דני ניב, משב"ק ס) הוא הכי זמר מבין הראפרים, ודאי מהמושכלים והאינטליגנטים שבהם. לכל המצפים בדריכות, שתי שאלות לא יידונו כאן: 1. איך אמן אנטי-ממסדי כמוקי מוציא דיסק ב"ארומהmusicבר"? 2. איך זה שממרומי גילם המתקדם, גם דני (מוקי) ניב וגם דני (פילוני) קרק – המעבד והמפיק המוזיקלי – שומרים על הכינויים האינפנטיליים האלה? לא יידונו. הלאה.

מוקי הוא לא זמר גדול, אבל מגיש ענק ויש לו משהו שאין להרבה אחרים: מוקי, קודם כול, שר כדי שתאמין לו. יש לו כנות גדולה שעולה מההגשה הבלתי-אמצעית שלו. הוא לא יודע לסלסל, או לשבור את הקול בתאטרליות מזויפת, מעשה כל צפונבונית מצויה, אבל הוא שם כדי לשכנע. הוא נמצא שם בתוך הדיסק, כדי להעביר הלאה איזה מסר, או מחשבה שעברה בו. ממש לא צריך להסכים לדעות שלו, כדי להעריך את הכנות הזאת שלו. מוסיפים לזה את הלהט, ממש תשוקה, בו הוא מגיש את שיריו והנה, אתה שומע ומאמין לבנאדם. לא בכדי, מוקי מבוקש מאוד לדואטים אצל זמרים אחרים, למשל: "מטעי הדובדבן של אוקראינה", עם יזהר אשדות, "החיים", עם שלמה ארצי.

"באמת ומקרוב", למעט שיר הנושא, ו"לומדת לעוף" – דואט עם דנה ברגר, הוא אלבום אוסף אקוסטי למהדרין, שמחזיק שירים משלושה אלבומים: "שמע ישראל", "עוקף מלמעלה" ו"כנען 2000". חלוקת התפקידים הקבועה היא: מילים – מוקי, לחן – פילוני.

הטקסטים של מוקי מלאים בתובנות, לא לייט ולא דיאט, אמיתי. ועכשיו נוציא דוגמה מכל רצועה: "מה החיים האלה בלי לאהוב/ באמת ומקרוב…", "…אחי, אין שום דבר פשוט/ כולם רוצים מהר ובקלות..", "מי שאין לו – לא יהיה לו/ מי שיש לו רק רוצה עוד/ לפעמים הלב נשבר אבל לא מפסיק לרקוד…", "כבר קהו אוזנינו משמוע ועינינו מלראות/ איך לתפארת החיים הקמנו אחלה בית קברות…", "מה עשינו לנו שאנחנו ככה כואבים?/ ואיך זה שחשוך כאן אם כולנו ככוכבים?…", "..ומחפשים להימנע מטעויות/ ומחייכים כדי להיראות טוב בתמונות/ תני לי מחסה, מקום להסתתר/ מה יישאר אחרינו כשהכול ייגמר?…", "מה זה חופש בכלל, אם לא ניצחון האדם על עצמו?…", "יש כל כך הרבה שאלות שצריכות תשובה עכשיו/ תן לי חתיכה של רגש בעולם ממחושב…", "אם לא עכשיו, אז מתי?/ כמה אפשר עוד לחיות באולי?…", "מה אדם יותר: גוף או נשמה?/ הרי אין אף אחד שנקי מאשמה…", "תראי לי בעיניים תגלי ותכירי/ אם את לוקחת לי אותך – כדאי שתחזירי…".

לא סתם בזבזתי כאן מקום על הדף. אני אוהב את מוקי בעיקר בגלל המילים שהוא כותב. הוא מפשט את הדברים, שם אותם על השולחן, בלי פוזות מתיפייפות. כולם הרי מדברים על שלום, לא? אבל אף אחד לא מדבר על צדק וכבר מאיר אריאל ז"ל קשר בין השניים – "צדק צדק תרדוף, בקש שלום ורדפהו", ("מודה אני", דיסק אחרי מותו).

המוזיקה של פילוני קליטה, לא מסובכת, שואבת חזק מג'מייקה, מהרגאיי ובעיקר – באה לעבודה: להעביר את המסרים שבטקסטים. אם אפשר שאילה אינגדשט הנהדרת תעשה לזה קולות – מה טוב. פילוני ניגן פה, וגם עילי בוטנר ואיל (פרסון) שחר וגדי סרי ומכר ותיק – מיטשל רוזן בסקסופון.

אהבתי.