כשסאבלימינל פרץ לתודעה עם "חי מיום ליום", להיט ההיפ-הופ הראשון אי פעם בישראל, מומי לוי היה שם, כדי לכתוב, להפיק ולבצע את זה ביחד אתו. אחר כך, הוציא מומי לוי דיסק רית'ם'נ'בלוז-סול, שוב חלוצי, שסחב מחמאות מכל אוזן שהקשיבה. "שטח ההפקר", "שמש אדומה" ו"זוז מצד לצד" בלטו שם. עכשיו הוא ב"ייבוא אישי", דיסק אר'נ'בי-סול משובח, גם הוא, כראשון, לא נופל מדיסקים שיוצאים בחו"ל בתחום.

הדבר הראשון שבולט אצל לוי הוא הקלילות שלו. החל בקול הנפלא, עם היכולות האינסופיות שלו ועד להלחנות ולהגשה. הכול בנונשלנט, מהמותן. גם ניר ממון, כותב הטקסטים הראשי כאן, מיישר קו עם העניין הזה. אין דבר אחד מאולץ בדיסק הזה. לשניהם יש זרימה טבעית נהדרת, שאוספת חרוזים וצלילים, כאילו תמיד היו שם: "באנו להעיר ת'עיר/ מחיפה ועד קהיר/ כל אחד יכול לשיר/ יחד מפילים ת'קיר// השמועה ברחובות אומרת יש לנו להיט/ חומר מקומי בעטיפה בינלאומית/ קזבלנקה עד ג'מייקה מיישרים אתנו קו/ למה לחכות, קבלו את זה עכשיו// כולם/ חוף אל חוף וים אל ים/ העולם כל כך קטן/ זרם קר על קצב חם/ תן מילה אנחנו כאן/ לא צריך כרטיס טיסה/ אין סלקטור בכניסה/ פה כולם אורחי כבוד/ יש תמיד מקום לעוד…", ("באנו להעיר ת'עיר").

למרות הקרבה לראפ ולהיפ-הופ, לוי לא מוותר על המנגינה. קטעי הראפ שכאן (שי 360, נועה פארן) משולבים בשירים, לא מובילים אותם. לוי מאוד מלודי בהלחנות שלו, נשען על הקול הבלתי נגמר שלו ומקפיד על הגשה של סול טהור.

ועוד משהו שקשור להיפ-הופ, הז'אנר הכי אגוצנטרי על הכדור: לוי לא נופל לשם. לא תשמעו ממנו כמה הוא גדול, הכי גדול ורק הוא, למרות שהוא באמת הכי גדול, בטח בסול. לוי, בצנוע: "…אולי טעיתי אלף פעמים/ אבל רק אלו שעושים טועים/ על כל שטות שעשיתי, לא מעט ראיתי/ לא חייב להיות בכל מקום שלא הייתי/ הכול מרגיש יותר נכון עכשיו/ כי לא כל מה שמסנוור זהב/ לי זה לא מתאים לא/ רק בשביל פלטינות/ לא עונה, לא משתנה, צטט את זה: אני לא ולנטינו…", ("לא ולנטינו"). בשיר הזה לוי דוגם את פתיחת כלי הנשיפה של "ולנטינו המקורי" (שמרית אור וקובי אשרת).

לבד מהראפרים, לוי מארח כאן את שירלי צפרי ב"כמה סליחות" ואת איילה אינגדשט הנפלאה לביצוע משותף ומרטיט של "נוצה ברוח" (רמי קליינשטיין).

למהדורה הראשונה של "ייבוא אישי", נצמד דיסק בונוס נוסף ובו: "מכירת חיסול" – דואט עם קוואמי, קאבר ללהיט האייטיז "Take my breath away", רימקסים לשירי האלבום ורצועות קליפים.

מקטע הפתיחה המהמם ועד לצליל המסיים, "ייבוא אישי" הוא דיסק כיפי ושמח. הקטעים היותר אטיים מציגים הרמוניות קוליות שמימיות, על גבול הגוספל. האר'נ'בי הקצבי של מומי לוי עושה לי כל כך נעים במותניים, עד שאני קם לצרוד אצבעות ולהתנועע, כמו בפרסומת המופרעת ההיא בטלוויזיה. מי שמכיר אותי, יודע איזו מגה-הפקה זאת.

מושלם.