זהו הדיסק השלישי של מירי מסיקה, דיווה לגיטימית וזמרת מופלאה. 13 רצועות, עם הנבחרת המשובחת בנמצא של כותבים – קרן פלס שעדיין שולטת, אבל גם איה כורם, ליאור אלבו, שי להב, יא-יא כהן-אהרונוב, אריק ברמן, עפר בשן, יוני בלוך וכך הלאה. מספר שירים נהדרים, השאר "סתם" טובים מאוד. חלק מהלחנים מסתחבקים קלות עם מזרחי-לייט, כולל העיבודים המצוינים של אורי זך.

משפט מפתח: "…על הכתף של תל אביב אני אניח את הראש… כמו ילדה אשב על הברכיים של החוף…".

למה: כי הקול השמימי של מסיקה ייכנס לכם למעיים ויועיל הרבה בעניין ההוא עם המצות. מדובר בזמרת שהיא השורה הראשונה. מסיקה לא כותבת בעצמה, אבל מבצעת כל מילה, כאילו זו המילה האחרונה שלה (ח"ו). העיבודים של זך עשירים, מלאים, מבליטים את התכשיט ומוסיפים לו מיתרים, נשיפות וכל מה שצריך.