הסיפור של מלכה אינגדשט הוא סיפור אגדה שהייתה באמת. כשהייתה בת 17, נקראה מלכה להחליף את אחותה, אילה אינגדשט, בהופעה של מוקי. כך התגלגלה קלטת עם סקיצות של שירים, שכתבה וניגנה על גיטרה, לידיו של המפיק, פילוני, מ"שב"ק מיוזיק". פילוני לקח את זה אתו לג'מייקה, איפה שהוא עובד בחלק מהשנה, והשמיע את השירים לצמד מפיקים, סאבו וקותי, ישראלים ששהו גם הם שם. לחבר'ה נדלקו האוזניים. הם חזרו ארצה ויצרו קשר עם מלכה. השאר נמצא באלבום הבכורה המצוין שלה – "הימים הטובים".

אפשר לדמיין את השירים של מלכה באותה קלטת. שירי אהבה רכים, מלווים בגיטרה, מושרים בקול השקט ומלא העוצמה שלה. סאבו וקותי, ככל הנראה, ראו בזה חומר גלם בוסרי. הקול של מלכה, כל מי ששומע יכול להגיד, נולד לרית'ם-אנד-בלוז. קול חם ועמוק עם גוונים אפריקניים. סאבו וקותי הוסיפו לזה מקצבי רגיי, קישוטים ג'אזיים, הרבה ליווי אקוסטי ומעט אלקטרוניקה. התוצאה היא אלבום אר'נ'בי-סול מצוין, מוגש על ידי זמרת-יוצרת רגישה.

מלכה כתבה והלחינה את כל הדיסק הזה. לפעמים המילים מסורבלות, היא כתבה את זה בת 17, אבל לפעמים רואים ניצוצות: "געגוע (עוד רגע לבד)/ איך היום משתנה בלעדיך/ בבוקר (אתה לא ליד)/ מישהו חסר/ געגוע (עוד רגע אחד)/ ומי לי ומי לי בלעדיך/ עם יד אחת/ קשה לי להסתדר…", ("געגוע"). בלעדיו זה כמו בלי יד. אהבתי את הדימוי הלא-מפרט.

וגם: "תחת עיניך/ תחת הדקויות שאתה שם/ תחת קודקוד ראשך/ תחת מחשבותיך, רצונותיך, תגליותיך/ אהוב אותי תחת עיניך, אבל מעל הכול…", ("תחת עיניך"). ילדה בת 17 שכותבת כך – כבוד. מלכה מלחינה בלוז בסיסי, מוזיקת נשמה, לחנים טובים. המוזיקה מלטפת ומפלסת את דרכן של המילים פנימה. "תחת עיניך", שהוזכר כאן, שרף בתוך שבוע את רשימת ההשמעות ברדיו הישראלי ולמעשה, זירז את הוצאת האלבום כולו.

אהבתי.