מהצליל הראשון של "יער ישראלי", שיר בקנה מידה המנוני, ידעתי שהגאולה קרובה ופורטיס מביא אותה. אחת לכמה שנים, פורטיס משמיע את עצמו ומחזיר את העניינים לפרופורציה. לא נעים לומר, בעצם דווקא כן נעים, אבל פורטיס שם בצל את כל הסביבה, ברדיוס גדול.

בשנה שעברה, התרגשה התעשייה לציין 30 שנה ל"פלונטר", האלבום המיתולוגי של רמי פורטיס. עכשיו, שבע שנים אחרי אלבום האולפן האחרון שלו, פורטיס מגיע עם אלבום משולש: "יער ישראלי", "חזל"ש" ו"חימושניגיגי". מדובר ב-18 שירים ועוד מיני אופרת רוק בת כ-17 דקות. הרבה חומר, רובו מצוין, בואו נתחיל.

פורטיס תמיד התעסק במציאות הישראלית בלי לטאטא את הקושי הגדול מתחת לשטיח. הוא יודע להגיד דברים כמו שהם ובאלבום הראשון "יער ישראלי" הוא לא חוסך דבר. חרא של מציאות ומי שחשב אחרת, חי בסרט. גם ב"חזל"ש", (חזרה לשגרה), ממשיך פורטיס לטחון, הפעם אקוסטית, את ההוויה היום-יומית בישראל-שנות-אלפיים. "חימושניגיגי" הוא בדיית רוק קסומה. שווה להביא כאן את פורטיס עצמו על הדבר הזה: "חימושניגיגי הוא אבק מתערבל בשואב. בדותה מגוחכת על מחשבה והגות, או מלמול מתבדח וחסר אחריות, על נפשו של אדם… אסור לקחת אותו ברצינות ואפשר שכן. תחבקו אותו או תכחישו בקול, הוא ידאה כעוף החול, כי בחימושני שמתגלגל ונסחף אל סופו, נולד החימושני שיבוא במקומו…".

לאורך השנים, כבר היו לפורטיס דברים טובים ויציאות פחות טובות. המשולש המרגש הזה – "123 פורטיס משולש" – הוא אחד השיאים, בגובה של "סיפורים מהקופסה" נגיד, האלבום המופתי שהחוויה המוזיקלית שלכם לעולם אינה שלמה בלעדיו.

פורטיס המתבגר הוא כבר לא המשוגע של הרוק הישראלי. הוא הגיע למקום בו מבינים שהמילה השקטה, כשהיא חתוכה נכון, חודרת לא פחות מהצעקה. אז הוא הלך לטקסטים, השחיז אותם יפה, זרק החוצה את השטויות וקרא לסמטנה, אגמון ושפריר (הלהקה שאתו) לבשל את הכול בסיר גדול של רוקנרול, אבל קליט. מה שרץ שם במטבח שוכב עכשיו, טעים להפליא, בשלושת הדיסקים האלה.

פורטיס לא מפחד יותר להראות רגש. ב"השיר של ז'אק", לזכרו של חבר הלהקה, המתופף הדגול ז'אן-ז'אק גולדברג, הוא כותב: "…גלגל לנו שוב שנדע איך לשוב/ כי אין מי שיצחיק את הקצב/ רועד האוויר מנסר אך חסר/ הצליל שמסיר את העצב/ תשמע איך הגיטרות בוכות…". פורטיס ודאי מתכוון כאן לבכי של הגיטרות בלבו.

מבחינתי, המשולש הזה מציג תמצית כבר בפזמון הראשון של השיר הראשון: "יהיה טוב – יהיה בסדר/ יהיה רע – יהיה בסדר…", ("יער ישראלי"). פורטיס לא איבד גרם אחד מהציניות המפורסמת שלו. כשהוא שר את הרוק הרך הזה שלו, עם המסור האיום שגר לו בגרון, אין שני לו. בסוף, הייתה לי תחושה מפתיעה: פתאום ברי לא חסר באוזן.

מושלם.