שילה פרבר הייתה נסיכת אופל תל אביבית, עם איפור גותי ואפיל של קופצת מהגג. "תתנהגי יפה", אלבומה הראשון (2003), היה מלא בחומרים כאלה. הדיסק השני, שיצא ב-2006, "מתוק ושחור" (ליליאן שוץ הפקות), הסגיר בשמו את כל הסיפור: אולי עדיין שחור, אבל כבר מתוק. וגם הרבה יותר קל לעיכול.

עכשיו, עם "פרח קיר" החדש, השינוי הוא כבר עובדה מוגמרת. פרבר גילתה את הרוך. "פרח קיר" הוא דיסק נטול בעיטות, מלא השלמות, חף מדיסטורשנים ומדבר אמת. פרבר שמה את כל הלב על השולחן ומתחילה לחטט. היא מצטיינת בכתיבה מאוד אישית. אם פעם היה נדמה שהיא צורחת רק בשביל לזעזע, היום זה מתון, מתקשר ונוגע יותר. נדמה שפרבר מגלה יותר ויותר שהחלק החשוב של השיר יכול להיות זה שדווקא לא מופיע בו.

"פרח קיר" הוא בלדות רוק רכות ונעימות מוזיקלית, גם אם הטקסט קרוע מפרידה, או מתריס. מנגינות שמתקבלות יפה, עם ניחוח של שאנסון צרפתי. הפרשנות השובבה של פרבר ל"מרגנית" (חפר וזלצר) היא, איך נאמר, שובבה.

העיבודים של דניאל סלומון מעניקים מסאז' מפנק לחומרים של פרבר. סלומון חיבר מיתרים ופסנתרים, גיטרות חשמליות וחטיבת קצב, כמו שרק הוא יודע. בלי להשתלט, הוא הצליח להקפיץ את פרבר עוד מדרגה למשהו איכותי, מתוזמר ועשיר, שהאוזן הממוצעת יכולה לאהוב בקלות. ליליאן שוץ, המנהלת והמפיקה, שותפה עם סלומון להפקה המוזיקלית ולעיבודים. קבוצה של נגנים מאורוגוואי וארגנטיני אחד מדגימים כאן איך עושים זאת נכון.

אהבתי מאוד.