חודשים לפני מותו הפתאומי, עבד גבריאל בלחסן על חומרים חדשים לאלבומו השביעי. באולפן הביתי של אחיו ידידיה, בתלמי אליהו, הספיק בלחסן להקליט 8 סקיצות. "התו השמיני" ומשפחת בלחסן החליטו להוציא את החומרים בדיוק כמו שהם.

השירים של בלחסן, שהיה חולה במאניה-דיפרסיה, היו תמיד מכת אגרוף בבטן, גם כשהתכוננת. הכֵּנות האמנותית שלו, הישירוּת ובחירת המילה המדויקת לתיאור תחושתו, גם אם היא לא מתיישבת עם הטעם הכללי.

כאן, בסקיצות העירומות מכל קישוט ועיבוד, זה בולט שבעתיים, כואב פי שבעים וצועק פי שבע מאות. הכאב של בלחסן צובט בכל מילה, דוקר בכל שורה, אבל לא מפריע למבט שלו להיות מיוחד ושונה.

חוויה מטלטלת.