זהו אלבומו השלישי בחמש שנים של עמדי, בהחלט הישג יפה, ודאי אם נזכור את שפע הלהיטים שזרמו משני הראשונים. בחוברת המילים הוא מספר שנסע לרמת הגולן (ממש אצלנו) וכתב את האלבום הזה, באיזה צימר. התנתקות כזאת, כדי להתרכז ברגשות ובמוזיקה. הצליח לו.
עמדי כל הזמן לומד עוד על עצמו. מתקדם קצת קדימה, חוזר לניגוני העבר, לבית סבא, קופץ קדימה להפגנות רחוב בנושאים חברתיים וכך הלאה.
הלחנות המיינסטרים שלו ממשיכות לשבת על הנוסחה הבסיסית שפיתח: אמצע הדרך, מעט סלסול, זיקה מזרחית קטנטנה וקהל רחב ככל האפשר. הצליח לו.