את המסע הזה, לארץ הכול ייתכן, ניתן לעשות בשני אופנים: עם דיסק השירים ועם דיסק הסיפור + השירים. כך או כך, זה אחלה מסע לילדים, נגיד בגילאי 4-8. ילדים גדולים יותר מתעניינים היום בקרב הניטש בין נועה קירל לשנייה. הנוסחה המנצחת של יהונתן גפן ב"כבש ה-16" לא חוזרת פה ולמבוגרים ממש, אין כמובן במה להיאחז פה, מה גם שקריינות הסיפור בדיסק מייתרת אותם מלספר אותו בעצמם לילדיהם.

מדובר באביתר ודניאלה, שני ילדים שאוהבים לחלום ולשחק. לילה אחד, בחלום, הם מוצאים עצמם בארץ "הכול ייתכן" ופותחים במסע קסום שבו אכן הכול ייתכן. יש פה יצורים מוזרים, דרקון גלמוד במערתו, אוצר שוקולד שיש לגלות וכו'. כששומעים את השירים, בליווי הקריינות של יוסי מרשק, הדברים יותר ברורים, אם כי גם הדיסק עם השירים לבדם עומד בזכות עצמו. מרשק, אגב, מקריין את העניינים בטון חביב וענייני, לא מתיילד ולא עולה על העצבים.

איריס אליה כהן, יקיר בן-משה, שלומית כהן-אסיף, טל ניצן וגל זיו כתבו את השירים. קשה לכתוב מנקודת מבטו של ילד והם עומדים יפה במשימה, שוב, בלי למרוח את השפה. מי שכן מורח את השפה אלה המבצעים. אנשים, זה תקליט לילדים. אם אתה שר "קנגֶרו" במקום "קנגוּרו", "איזה שן זאת" במקום "איזו שן זאת", "עִיקָרון תן וקח" במקום "עֶקְרון תן וקח", "אל תְּפַחדי" במקום "אל תִּפְחדי", "וְדרקון" במקום "וּדרקון" (מדגם חלקי) – איך ילדינו הרכים ידברו עברית תקנית? הכותבים כתבו נכון – המבצעים קלקלו וההפקה, שטרחה להעסיק עורכת לשונית, לא הביאה אותה לאולפן.

את המסע הזה הלחין והפיק מוזיקלית גל זיו. השירים קצרים כמקובל, זורמים, נחמדים וקופצניים. שרים אותם: דנה ברגר, אלון עדר, יעל דקלבאום, גֶדי רונן, בועז  קראוזר, בועז ריינשרייבר, גל זיו ונופר גבעוני. האיורים החביבים של עינת צרפתי שובים את העין.

אם לא הזניית השפה, הייתי מחמיא הרבה יותר.