עידן דוד הוא זמר-יוצר. "אחד" הוא אלבום רוחני על התהליך. נסביר פה כמה מילים: רוחני – הכוונה היא שהנושא מתעסק ברוחניות, במחשבות-עומק, בדרך כלל אל הנפש פנימה. זה מלוּוה בניסיון לפרוט את המבט הפנימי הזה למילים. המילים, גם הן אינן מילות-יום-יום, כי אם מילים שמנסות לִגְבוה, מקושטות ציטוטים מן המקורות.

התהליך – הוא תהליך ההתקרבות אל היהדות, לבורא עולם, לתורה, למצוות, חזרה בתשובה שלמה, חלקית וכיו"ב. התחזקות, זה הדיבור היום. מתחזקים. מתחזקים באמונה בקב"ה, בטוב שבעולמו, בצדקת הדרך וכך הלאה. מן הטבע, שתהליך כזה כמוהו כלידה מחדש וכואב כמוה. ייסורים של ממש מלווים את העוזב דרך אחת, חיים שלמים ופונה לחיות בדרך אחרת, חיים אחרים לגמרי, בדרך כלל קשים ומגבילים הרבה יותר.

עידן דוד עושה תהליך כזה, בבית מדרשו של מוהר"ן, שהוא רבי נחמן מברסלב. משנתו הפלאית של הברסלבר פונה אל הנשמה של כל יהודי ונותנת בידיו כלים להתקרבות אל ה' יתברך. עידן דוד כתב 12 שירים סבירים על ניסיונות ההתקרבות שלו, הקשיים, הנפילות, הנסיקות, האור הנגלה, החושך העוטף, הטוב שברע, הרע שבטוב ואיפה הוא בכל העסק הזה, כמאמר אדמו"רנו רמ"א זצוק"ל.

הטקסטים של עידן דוד מתארים יפה את מצוקותיו מול רגעיו היפים ומי אני שאחלוק לזה ציונים. הלחנים שלו, לעומת זה, די משעממים, למרות שמוטיב ההרהור שבהם מתאים יפה להגיגים, המהורהרים אף הם.

כל זה נסבל יחסית, אבל יש מחשבה אחת שלא מפסיקה לדקור לי: אתה עושה תהליך, יש לך רגעים שמימיים שבהם אתה "רואה את האור" – דבר על זה, דבר על מה שמצאת שם, בשורשים העתיקים ההם של היהדות, כל האוצרות האלה, דבר על זה.

משל למה הדבר דומה? לתפילין. במקום לדבר על תפילין, מה הם מסמלים, מה כוונתם, מה אתה נהייה כשאתה מניח אותם, לאן הם לוקחים אותך. במקום זה, אתה מדבר כמה קשה לקום בבוקר כדי להניח אותם. אביתר בנאי, מחילה מכל המתלהבים, הוא הכהן הגדול של ז'אנר המתלבטים הזה ויש לקוות כי עידן דוד, שהקדיש אלבום שלם לתיאור קושי הדרך, יקדיש את האלבום הבא שלו למציאוֹת שמצא במקום החדש אליו הגיע.