אולה שור סלקטר (במחילה ממיכה, אני אקצר פה את שמה) היא שחקנית תאטרון הקאמרי, גילמה המון דמויות וזכתה בהרבה פרסים ושבחים על הופעותיה. מה שהיה ידוע רק למעטים, ועכשיו לכולם, הוא שאולה מנהלת כבר שנים רומן מהצד עם עולם המוזיקה. גם לפני הדיסק המעולה הזה, העלתה שור במשך השנים מופעים קברטיים שונים, בהם גם משירי גולדברג ואלתרמן בעיבודיה.
כל הכישרון הזה נכנס עכשיו לדיסק בכורה שתענוג לשמוע. שור כותבת שירים, בדרך כלל קצרים, מאוד אישיים, חדים ורגישים ולא מעלימה מהם את מבטה הציני-הומוריסטי על החיים וגם לא את הממד התיאטרלי שטבוע בה. לא הכול. יש לה גם שירים עצובים מאוד ("כאב", "שפתיי שותקות").
ההלחנות, שלה עם הגיטריסט ג'ק פיסק, נפלאות. יש לה קול ענק, דיקציה (כמובן) מושלמת, מנעד עצום וסולם קולי והגשה שמאוד מזכירים את חווה אלברשטיין, מינוס הקטעים הבלתי נסבלים של האחרונה. שור עושה עם הקול שלה מה שהיא רוצה והיא רוצה הרבה: טנגו זריז, בוסה-נובה, ג'אז, מיוזיקל ועוד דברים יפים שאני לא יודע להגדיר.
אחר כך, הולכים לחוברת המילים ונדהמים לגלות שאת כל זה ניגנו שלושה כלים: איתן איצקוביץ בכלי הקשה, אלון עזיזי – קונטרבס וג'ק פיסק – גיטרות. זה נשמע שלם ועגול והרבה יותר מזה.
כמה אהבתי.