שירן סעיד היא יוצרת-זמרת צעירה וזהו אלבומה המלא הראשון, אחרי ep שהוציאה אי שם אחורה, כפרויקט בתקופת לימודיה. אלבום מלא, 8 שירים. באנגלית. אני מכבד כל יוצר ואת שפת הביטוי שלו. לא מבין ישראלים שבוחרים להתבטא דווקא באנגלית. לא מבין, אבל מכבד.

האנגלית של סעיד די בסיסית, ככה שאני יכול לדווח: יש פה משחק מתחלף של חיזור. פעם היא מעוניינת, אבל צריכה קודם להשתחרר מכבליה. פעם היא רוצה לכבול את עצמה, כדי שלא לחבק. "גם וגם" מתערבב עם ה"כן" וה"לא" ויוצר את המערבולת שהוציאה מסעיד את השירים האלה. יש בריכה של אהבה, אבל גם נזק שנגרם והצעה לסיים את המלחמה ו"אל תדבר אתי על אהבה". כמו שהבנתם, יחסים מעולם לא היו מורכבים יותר מכפי שהם מתוארים בדיסק של סעיד ולא בכדי היא דורשת בכותרת – "תגיד כבר משהו אמתי, פור גוד סייק".

כל זה מוגש כאן בעיקר על רוק. לפעמים סווינג, לפעמים דיסטורשן כבד. מנגינות שלא מתמסרות בקלות, אבל בכל אחת יש את המשהו המיוחד הזה, שאין לי מושג איך להגדיר,  שמדביק אותך לתוך השיר. סעיד כתבה והלחינה הכול ואוהד ארגמן הפיק מוזיקלית ועיבד. יש פה סקציית כלי נשיפה מופלאה, יש צ'לו ויש גיטרות טובות.

עוד כלי אדיר: הקול של סעיד. נדמה לי שזה צריך להיות הנושא של הרשימה הזאת – הקול של שירן סעיד. לא משהו שהאוזן פוגשת ברגיל. יש לה נמוך-עמקים ויש לה גבוה-פינוקים ויש לה יכולת נהדרת להגיש את המילים שלה ככה קרוב ואני מקרב עכשיו אגודל לאצבע ומשאיר רווח מאוד קטן. ממש קרוב. זה קול שלוקח אותך בשבי.

פתאום, 8 שירים זה מרגיש מעט מדי.