זהו אלבום הסולו השני של יאיא, הבסיסט של "הדג הנחש" וממייסדי הלהקה. יאיא הוא באמת קאובוי של שושנים, על העטיפה הוא מצולם עם הגיטרה החשמלית בפוזת רובה-סער קשוחה, אבל בפנים זה רך, פגיע ושואל הרבה שאלות. יש געגוע, יש פחדים והשירים הולכים על העצב החשוף. במהלך העבודה על הדיסק, שהתחילה הפעם מכתיבת הטקסטים, גילה יאיא, שכשנחשפים הרבדים הכמוסים ביותר בנפש, אלה שאתה בטוח שמיוחדים רק לך, מתברר שהרבה מאוד אנשים, שונים לגמרי ממך, וודאי מיוחדים מאוד בעיני עצמם, חולקים את אותן תחושות.
זו תובנה יפה מאוד על המין האנושי, אבל יש פה גם גרוב. יאיא זוכר היטב באיזו אדמה השורשים המוזיקליים שלו מחפשים אוכל והוא עמוק בגרוב, בפאנק ובקצב.
יאיא כתב והלחין הכול, נעזר לעתים בדן תורן והלחין גם טקסט אחד של גלעד כהנא, מ"ג'ירפות". ניר מנצור, מ"איזבו", חבר לדרך משנים אחורה, הצטרף להפקה המוזיקלית והשניים מנגנים פה על רוב הכלים. יאיא מארח כאן את ברי סחרוף, את עלמה זק בשיר מדליק על סיפור אהבה בין מורה ותלמיד וגם רוני אלטר (גיטרות), מאיה בלזיצמן (צ'לו) נותנות שירה וקולות, כמו גם דן תורן ורעות יהודאי (נכון, מ"דבש הכול דבש").
יאיא מצליח לרגש בלי להחליק על הבננה הבנאלית. לא פשוט להיות קאובוי של שושנים. יאיא יודע איך.