"כאן בארץ הזחוחה/ אין שמים ואין אדמה/ מי שהייתי הולך ואוזל/ ומה שעכשיו לא מתעכל// פעם היינו ילדים/ פעם זרחו פה כוכבים/ פעם הייתי נשמה…".
בחרתי לפתוח בזה, השיר "הכול עליי". עוד מעט, גם אני אבין למה. אנחנו בתקליט החדש של מרסדס בנד – "גילטי סטלה". להקה ותיקה, כמעט 30 שנה ועדיין קשה להגדרה. זה קודם כול, פאנק (Funk) וזה היה הבסיס לחומר הראשון שלהם, אי שם אחורה. אחר כך, הם הביאו רוק וקאנטרי-רוק ולמעשה אין שום דבר שהוא גדול מדי בשביל גל תורן, הסולן הכריזמטי של ההרכב. "גילטי סטלה" יצא לא מזמן ואין לי איך לפרש אותו. אולי: סטלה של רגשות אשם? משהו שקשור לאסון השבעה באוקטובר? אשמת הנשארים-השורדים? לא יודע.
פתחתי עם "הכול עליי", עכשיו אני מבין, כי הוא מאפיין את האתגר שהלהקה הזאת מציבה בפני כל הגדרה. בית עם מילים רציניות, במשלב די גבוה, קצת ביקורת ("הארץ הזחוחה"), הרבה ביקורת ("הולך ואוזל"), צרחות של ביקורת ("מה שעכשיו לא מתעכל") ואז, עולים לפזמון: "הכול עליי, כל עליי/ כל הטרללה/ הכול נופל עליי/ וואי וואי…". הבנתם? כי אני לא. הפער הגדול בין שפת-הבית לשפת-הפזמון. וואי וואי. זה מרסדס בנד ואם היה לי זמן וחשק הייתי מביא כאן דוגמאות גם מעבודות קודמות שלהם. בעיניי, ההגדרה הכי טובה לתופעה היא: כללים זה לחלשים.
הנה, "פרש בודד", השיר הפותח. קאנטרי נהדר, ממש שיר מערב-פרוע קלאסי, מרגיש כמו ערבה מדברית פתוחה לשמש, הגיטרה ממהרת להספיק הכול ו… מגיע הפזמון, שוברים את הקצב, הגיטרה הלכה לחפש מים והעסק נהייה פי שלושה לאט יותר. נגמר זה, הגיטרה חוזרת, הקצב חוזר והשיגעון חוגג, שנאמר: מי שמחפש פה סדר – בהצלחה עם זה.
אין סוף גוונים יש ללהקה הזאת ואחד מהם צובע את "טינדר גירל": "…פוִנִיז, כולם פוניז/ אין כמוךְ ואין כמוני/ זה כתוב בכוכבים// מזמן הפכו חיי אל מסעות אצבעותיי/ עד שיביאו אותך אליי/ השיגעון שלי חזר, הנחתי ורד על הכר/ מתי תבואי אליי כבר?…". שיר שעוקץ את התרבות והאווירה של אתרי ההיכרויות, עם לחן וביצוע פופי-נוטף-דבש, מין הומאז' לפופ הבריטי של שנות -60'-70'. אני שם את זה ליד את סולו הגיטרה המופלא, השובר, המקווצ'ץ' והמועך, מ"הכול עליי" ושוב מוצא את מרסדס בנד, יושבים על בירות, בדיוק באמצע המרחק בין שני הביצועים. אין מה לשמוח, גם דיוק זה לחלשים.
את "לינדה" הזכרנו? שיר ציני על סצנת חילופי הזוגות בעמק חפר בואכה פרדס חנה. כאן כבר הקול הבלתי נגמר של גל תורן מתחמם לקראת "שיר השנה", עוד עקיצה-קריצה לטרנד של "אני-גדול, תראי-כמה-כסף-יש-לי". פה אנחנו כבר מקבלים את תורן במלוא הגרון, רוקנרול חורך, שמזכיר (באנרגיות) את "המשביר" הזכור לטוב.
החדש של מרסדס בנד – תענוגות.