לקראת סוף 2006, הוציא עמית ארז, גיטריסט עצום, אי.פי – "בלאק לייט". חמישה קטעים, גיטרה אקוסטית נשלטת היטב ומובילה, כשמאחור עוזרים קלידים, תופים ומיתרים. הגיטרה של ארז מושפעת מגדולים כניק דרייק ואליוט סמית. לאחרונה, הוא ניגן כאחת הגיטרות בסופר-גרופ "אטליז" וגם באלבום הבכורה המעולה של נועה בביוף.

עכשיו הוא מגיע עם אלבום שלם, מגובה בהרכב נגנים מצוין ובשירים שעושים נעים באוזן. זה מה שבולט כאן – נעימות ועוד נעימות. לעומת האקוסטיות של "בלאק לייט", בדיסק החדש מקבלים מארז עיבודים עשירים ומלאים. רביעיית כלי מיתר ונשיפה מעגלים את הצליל. "postcard", השיר הטוב כאן לדעתי, זכה להימנות בין חמשת המועמדים הסופיים, מתוך אלפי שירים, בתחרות בינלאומית של מוזיקת אינדי.

מומחים יגידו לכם שיש כאן רוק מתקדם פסיכדלי, עם נגיעות מג'וני מיטשל וניק קייב. אני דווקא שומע כאן השפעה מכרעת של פול סיימון, אפילו בצבע הקול, או אפילו יותר מדויק: ככה היה נשמע ארט גרפונקל, לו היה נפרד מסיימון עשר שנים מוקדם יותר.