אביב גדג' היה סולן להקת "אלג'יר", להקה איכותית שהוא ייסד, כתב לה הכול וקבע בה הכול. ארבע שנים לאחר שפירק את "אלג'יר", יוצא גדג' עם "תפילה ליחיד", דיסק סולו מעולה. מהצלילים הראשונים של "תפילה ליחיד", ניתן להבחין ששום דבר לא הלך לאיבוד עם פירוק הלהקה. לגדג' יש סגנון ייחודי שבלט בשני אלבומי הלהקה ונוכח מאוד גם כאן.

גדג' הוא אחד המשלבים הטובים של רוק מערבי עם צלילים אוריינטליים. זהו רוק שונה, הכי רחוק מהמיינסטרים ועדיין לוקח את האוזן. למעשה, זהו אחד הניצחונות הגדולים של הדיסק החדש: שירים לגמרי לא מתנחמדים, אפילו קיצוניים, עם ניסורי גיטרות בכל המרחב, חומר שלא יושב באוזן משמיעה ראשונה – ובכל זאת איכותי, עמוק ובעל חיי מדף ארוכים, לשמיעות חוזרות ונשנות.

גדג' מתעסק בחומרים פריפריאליים, עם הרבה עצב ויגון. גם הכתיבה שלו מרעננת, עם ביטויים מיוחדים: "חלומות בכיסים מתעייפים בחושך…", "יושבים יחפים על הגג הלוהט ואלול בועט…", "מילים יפות אני שמעתי כל היום מאנשים שמדברים כמו עיתון…", "טרף קל, מי גנב לך הפעם את הצבע מהרחובות, את המלח מהדמעות..", "ממה העיניים שלך נוצצות, סתם מהסתיו, או ששוב בלעת כוכב…".

"תפילה ליחיד" מחזיק 13 שירים מצוינים. גדג' מנגן גיטרות, קלידים, פסנתר ועושה גם תכנותים. רון בונקר קורע את השמים עם הגיטרה שלו, יהוא ירון – בס וקונטרבס, בוריס מרצינובסקי המצוין מנפח אקורדיון ואביב ברק – תופים. כל ההרכב עשה הפקה מוזיקלית ועיבודים.

גדג' לא מתכוון להתמסר לכם אפילו מילימטר. בכל זאת, אתם תאהבו אותו. הוא קורא תיגר על תרבות שלמה של רייטינג, ומנצח.

אהבתי מאוד.