החדשות הטובות הן שאוהד שחר, יוצר ומפיק מוזיקלי, התקדם לאמצע הבמה ומוציא דיסק סולו ראשון. החדשות הרעות הן שיש בו רק שמונה שירים.

שחר שופך לתוך השירים האלה את כל העולם האפל שלו. זה כולל פחדים, פרידות, תחושה של כלב מרוח על הכביש, עוד קצת פרידות, הרבה לבד, השוואות לאקסית, עמידה מהורהרת על הצוק, מר בפה ומה לא. קשה להתלהב מהמלנכוליה הזאת, אבל לפחות שחר כותב אותה באופן ברור. כשהוא מרגיש שהוא מתחיל להתפורר, הוא כותב: "אני מתחיל להתפורר" ולא משתמש באיזו מטאפורה עלומה מעולמו הפנימי שאיש לעולם לא יבין. בקיצור, כשחרא לו, וזה רוב הזמן וסליחה על ההונגרית הבוטה שלי, אתה יכול להרגיש את זה יחד אתו. מש"ל.

הדיסק הזה הוא רוק לפרקים, רוק-בלוז לעתים, אפילו קלאסי, עם רביעיית כלי מיתר מרשימה. הצ'לו מנסר, הכינורות מייללים ואתה מתחבר לשחר, אפילו שאין הרבה מדי מנגינה בכל זה. שיר הנושא הוא סווינג מטורף עד כדי כך, שאפילו מפורקים כמוני זזים בכיסא.

וקבלו את זה: לאוהד שחר אין קול בשיט. הבנאדם צרדרד-מאונפף-מצונן, הדיקציה שלו על הפנים ובכל זאת, הוא הצליח לגרום לי ליהנות מהחומר שלו. גאון.