חי תורן הקים את "הצוללת הצהובה" בירושלים. זה לבדו מציג אותו כאחד ממייסדי, מובילי ומניחי. מאז הוא עובד בחברות היי-טק והנה הוא מוציא אלבום-פרויקט: שירים שהוא ואחרים (מיד אגע בזה) כתבו, הוא הלחין ושורה של קולות, שכדאי לכם מאוד לזכור את שמותיהם, מבצעת. עידן רייכל כזה, רק בירושלמית.
חי תורן כותב שירה. אך טבעי הוא שיצרף לכאן משוררים – עמיחי, חלפי, וולך, זך וגולדברג. הנבחרת הזאת מעידה על יומרה גדולה – בכל זאת, תורן מעמיד את עצמו בשורה אחת עם הענקים האלה – אבל גם על אומץ, מאותה סיבה. על קצה המזלג: "גופי היה חכם ממני/ כוח הסבל שלו היה פחות משלי/ הוא אמר די/ כשאני אמרתי עוד… ואני קמתי ונאלצתי ללכת/ וגופי אחריי" – יונה וולך.
"…כוסית ויסקי, בעיטה בארון, ארשת כועסת, בולמוס תיאבון/ אמצע לילה יושבים על הכר עיני תימהון פעורות, מאוחר/ ארנבת דוהרת כיסא חשמלי/ נפשי מפוזרת אנא אספי את גופי// חום מגע ידיים זרועות מערסלות פסלון פיוס/ עיניים ממיסות חומות בלי שער דמיון האצבעות/ מתחיל לעוף…" – חי תורן. אין לי מושג ירוק מה כתוב פה, אבל אני אוהב את הצירוף הזה של המילים.
אני גם אוהב איך שהלחנים שלו באים לאוזן ומחליקים פנימה כמו כלום. שי סעדיה וברי סחרוף, שהפיקו מוזיקלית ועיבדו, הלכו עם זה בנחת. בלי פירוטכניקה, בלי צלצולים, נתנו בוסט איפה שצריך, השאירו שטוח איפה שמתאים. אם אתם שואלים – כך זה צריך להישמע.
את פרויקט שירי המשוררים הזה שרים אדר טויסטר, יובל כהן, חי תורן, נעמה נחום, גלי שדה ונועה תורן. זכרו איפה הם התחילו.