קראתי בעיתונים על אכזבת המבקרים מהדיסק החדש הזה של יודית. דעתי עליהם: פחחחחחחחחחח. כל מיני תופסי מקלדת מתרעמים על כך שהדיסק כולל רק שבעה שירים, משל היו שותפים להחלטות האמנותיות והכלכליות של האמן. מי חייב לכם משהו?

ב"סופות של חול" מקבלים את רביץ במיטבה. הבחורה גם כותבת מילים יפהפיות. ההלחנות שלה קלאסה והביצועים סוחפים. כששמעתי לראשונה את "באתי בידיים ריקות", הייתי בטוח שזה טקסט של אגי משעול, או אחת הוותיקות יותר – גולדברג, אתר, רביקוביץ'. רביץ כתבה אותו בעצמה. דן תורן, גלעד כהנא, אלדד אמיר,עידו אגמון ודורית רביניאן משלימים שורה איכותית של כותבים. זה דיסק אחד.

הדיסק השני כולל שבעה שיתופי פעולה של רביץ שנאספו עם השנים ועולים עכשיו על דיסק. את הקטנוניות של מי שרואה כאן תרגיל שיווקי אי אפשר למדוד.

דיסק כפול נהדר.