ל"ג'ירפות" (האלבום האחרון "גג") לקח לא מעט זמן כדי להגיע לאוזן הישראלית הלא-סבלנית. דידי ארז, שהיה מתופף הלהקה באלבום הבכורה, נטש אותה מיד לאחר מכן והעדיף קריירה של הלחנת פסי קול לסרטים ומוזיקה לתאטרון ולמחול.
עכשיו, הוא מוציא אלבום בכורה משלו – "כל מבט". שוב, יש להניח, תנהג בו האוזן הישראלית בחוסר סבלנות מסוים. ארז הרי לא כותב מוזיקה להמתנה בפקקים. הוא כן עושה שירים מצוינים, מתומצתים, עם קו מינימליסטי בולט בטקסטים. ארז מציע טיול קטן בתחנות היום-יום שלו: חוף הים והשחפים, בית הקפה, המיטה בבית, שוב בחוץ עם הרוח, מביט אל השמש, חוזר לסלון וכך הלאה.
מהמוזיקה עולה רוח סתווית ואווירה אירופית. יש משהו מתוחכם בהלחנות שלו, (בשלוש מהן נעזר בארז רוסו מ"ג'ירפות"), לא משהו מפתיע בהתחשב בקשריו המקצועיים ההדוקים עם סיוון שביט, עמיר לב ואמיר צורף, שגם הפיק מוזיקלית את "כל מבט". שיר הנושא, דואט עם סיוון שביט, דהר כל הקיץ על גלי האתר וגם שאר שירי האלבום מחזיקים רמה גבוהה, אבל מבקשים אורך רוח. ואין.
למיטיבי אוזן.