הרשימה הזאת תתחיל ברן דנקר, אבל תתרכז בעיקר בעילי בוטנר. דנקר ובוטנר אינם שווים. כמו שפסנתר אפשר להפיל, אבל פיל אי אפשר לפסנתר – כך בוטנר יוכל מתישהו, רצוי בקרוב, לשיר את שיריו, לפחות ברמה של דנקר, בעוד שלדנקר כנראה אין במגירה שירים כמו שבוטנר כותב.
אבל דנקר תחילה. דנקר הוא זמר טוב, שמכניס הרבה רגש בשירה שלו. יש לו קול סביר ומעלה, תקשיבו ל"מחכה לך" – זה ה"ומעלה".
הוא מגיש מצוין וצבע הקול שלו מצליח להיכנס ללב. דנקר, על פי "שווים", הוא הרבה יותר ממפורסתם עם פרצוף יפה, אם כי זה מעולם לא הזיק לאיש, בטח לא לו. הוא משכנע בשירים שכתב לו בוטנר והיי, אסור לשכוח שמדובר בתעשייה ומי שמוכר את הדיסק הזה הוא בלי שום ספק רן דנקר.
אבל הנה בוטנר, שהצוות המקצועי של אן.אם.סי שידך לדנקר. הם כנראה מצאו מיד שפה משותפת, בעיקר געגוע משותף לפעם, אבל השירים של בוטנר יושבים נהדר באופן עצמוני, בלי לפתח תלות בדנקר. מכאן, שיפה יעשה היוצר, אם יתגבר על עכבותיו, יתחבק עם מיקרופון ויתחיל לשיר לתוכו.
שירים כמו שבוטנר כותב, כבר מזמן לא כתבו כאן. מזכיר מאוד את נחצ'ה היימן הגדול. תנו לו עוד 4-3 צעירים ליד דנקר והוא עושה איתם את "חופים 2".
גם המילים שלו נפלאות וממש לא כתובות בעכשווית: "שובי כי נכונו לנו עוד ימים טובים/ בואי אל גני כי ביומי אין פרח…", ("הכול מזכיר אותך") – זה תנ"כי. "אתה תהיה לי נחל ואני לך ימים/ ונזרום ביחד עד אינסוף/ שנייה לפני שקו החוף מגיע…", ("שווים") – זה יפה נורא. "המחשבה שלא נמות ביחד/ לא נותנת לי לחיות…", ("במקום לבכות") – זו כבר אובססיה של מכור לאהבה.
כואב לשמוע את הגעגוע של בוטנר אל ההיא, האין-שנייה, אבל סיר שמבעבע ככה את המרק שלו – ימצא מהר את המכסה. אם השירים האלה הם חומרי החיים של בוטנר – זה רומנטי ועגום. אם הוא כתב את זה במיוחד לפרויקט המשותף הזה – הוא גאון.
גדי גידור, אסף דר, אדם גורליצקי, גלעד שמואלי, בוטנר ואפילו דנקר, שותפים ברוב העיבודים. ההפקה המוזיקלית היא בדרך כלל של גדי גידור, בעל תפקיד באן.אם.סי והשושבין העיקרי בשמחה הזאת, יש להניח. אין לדעת, מי מהנ"ל משך את האבוב המופלא, כמו סירנה, על פני השורה "ונזכור ביחד עד אינסוף…", אבל רק זה לבדו כובש אותך. העיבודים מניחים לפסנתר להוביל את פתיחות השירים ואז מצטרף השפע האקוסטי של הגיטרות, כלי המיתר והנשיפה. תענוג גדול.
"שווים" עשוי להפתיע באיכויות שלו את מי שלא ספר את דנקר ולא הכיר את בוטנר. ברור שהוא יבשיל להופעה ושם, אני יכול כבר לראות איך המעריצות זורקות חזיות על דנקר וצורחות שיעשה להן ילד, בעוד בוטנר מחבק חזק את הגיטרה, באפלולית של עומק הבמה. אז דנקר קוצר את כל התהילה ובוטנר יצטרך להסתפק בתמלוגים, אבל ככה העולם, לא?