ביקורות מוסיקה

שני תהליכים עוברים על היצירה של עידן רייכל בשנתיים האחרונות (ספוילר: את שניהם אני לא אוהב). הגאונות המוזיקלית של רייכל

דרך ארוכה עברה להקת מרסדס בנד, ובעיקר הסולן, גל  תורן, מאז "בואי ונביא לך ת'פאנק", עבור ב"הבלדה למחלקה להלבשה תחתונה"

"ביממה אחת יש לנו 1440 דקות …הבנתי שהזמן הוא המשאב הכי חשוב שיש לנו וצריך לדעת איך לנצל אותו… עצם

האנג'לסי, הרכב ישראלי באנגלית, התחילו ב-2011, כמו עץ נופל ביער. חזרות, הקלטות וכלום. אחרי איזה זמן, איכשהו (?) התגלגל חומר

אפרת אליהו היא זמרת-יוצרת צעירה וזה החומר הראשון שהיא משחררת החוצה – 7 שירים וקטע אינסטרומנטלי. מהשנייה שהיא פותחת את

עמרי נובל הוא סולן וכותב החומר, שבשיחוק חביב נקראת הלהקה – האצילים. כפי שהם מעידים על עצמם, הם עושים "גוד

מאז שנצצה לי צרויה להב בשיר "הים כבר לא" (רמי קליינשטיין, כדאי לכם), אני מחכה לעולם שיבוא ויפתח את הנייר

  זהו אלבומם השלישי של נדב אזולאי וגיל נמט. את שני הקודמים, "בצד של הרעים" ו"זאב זאב", לא שמעתי, אבל

      בזיכרון שלי, החצי השני של שנות ה-90' הביא איזו שממה לרדיו הישראלי. היו שירים, היו להקות, אבל

החדשות הטובות הן שאוהד שחר, יוצר ומפיק מוזיקלי, התקדם לאמצע הבמה ומוציא דיסק סולו ראשון. החדשות הרעות הן שיש בו

"שחורה", הדיסק של חן לב ארי, הוא מקרה מורכב וקשה. בעיקר, כי אני לא מבין אותו. בהחלט יכול להיות שהבעיה

מגיל 15, ברנוביץ' כותב, מלחין ומנגן. היום, בן 28, הוא יוצר מעניין, שאני לא בטוח אם הצלחתי לפצח. חוץ ממוזיקה,