האנג'לסי, סוכנות מלאכים או משהו, הם שישה מוזיקאים נדירים ונכיר אותם כאן ועכשיו: רותם בר אור – קול מיוחד,
זהו אוסף שירים משנות ה-20' וה-30' של המאה הקודמת, מעובד בצורה מבריקה ומוגש כמו הסלט הכי טרי והכי יפה
עוזי רמירז, אלבום שני, שלוש שנים מהראשון, שם גבינה בכיס שלו ויצא לכיבוש אלבומו השני. רמירז הוא גיבור גיטרה
לחן ושירה: בני איתן פסנתר: אירית ישראלי מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים. וּבְנֵי
תשס"ח הייתה שנה טובה לזמר העברי. צעירים כישרוניים פרצו לתודעה (קובי אפללו, עלמה זהר) ואמנים רבים מצאו שורשים במקורות
על תרצה אתר, סיפרה פעם חווה אלברשטיין, שביצעה רבים משיריה: "השירים שלה מזכירים שירים עתיקים של אישה, שיושבת בחדרה
"סוג של ורוד" הוא האלבום השלישי של תמר גלעדי, ("האהבה מתה", "בגן שלי חורפי"). בעצם, אלבום של שלושה: הסופרת
לויאב היא זמרת-יוצרת מעניינת, בוגרת "רימון" וזהו אלבומה הראשון. היא מנגנת מגיל 10 בפסנתר ואחר כך בגיטרה. יש לה
במרס 2002 התכנסה להקת "תיסלם", ממייסדי, בוני ומקימי, להופﬠה מאוד חד-פﬠמית ואף סודית למהדרין בפני 700 חברים. זה היה
שרון טובה לוי למדה מוזיקה בתיכון והמשיכה ב"רימון" לקומפוזיציה ועיבוד. זכתה ב"רוק רימון" ב-2010 וזה לא מפתיע אותי. היא
שמרית אור, בתו של המשורר יעקב אורלנד, היא משוררת ופזמונאית מחוננת, שכתבה מאות שירים, ביניהם – מיד תראו –
לפני ארבע שנים, הוציא שמעון בוסקילה את "מחפש חבר קרוב", דיסק בכורה פנטנסטי והוכחה ניצחת שהאיכות יוצאת לאור בכל