גֶדי רונן, מוזיקאי יוצר ותיק, היה בהרכבים "דבק" ו"אחד חלקי אחד", שבישראל נחשבים ל"אלטרנטיביים", או הרכבי "אינדי". הכוונה היא למוזיקה שנעשית בשולי הדרך, הרחק המיינסטרים הדביק ולפיכך היא אותנטית יותר, פחות מתחשבת בטעם הכללי וגם נושכת. "אומרים שזה אתה" הוא אלבום הסולו הראשון שלו.
בשנים האחרונות, רונן הוא אחד משלושת המוזיקאים (יחד עם תומר יוסף ואיתמר ציגלר), שיצרו את אלבום המופת משירי יענקלה רוטבליט – "החצר האחורית". הוא הלחין ושר שם את "מענה קולי", "פצצה מתקתקת", "המקור מצטט העתק" ו"קרא לי קודקוד". שלושת האחרונים מעידים על סגנונו המוזיקלי של האיש.
אני עוד מתלבט איך לומר את זה. רונן עושה את המוזיקה השטוחה הכי מדליקה שיש. הנה, זה מאחורינו. יש לו סיבוב די קבוע של משפטים מוזיקליים. זה לא שהכול נשמע אותו דבר, אבל המנגינות שלו מאוד מאופיינות, עם דגש על מקצבי רוק וגם ההגשה. הוא נע כל הזמן משני עברי הגבול בין שירה לדיבור. לא יודע מה אתכם, אני אוהב את זה. גם הקול של רונן, גבוה ויפה, לא זז יותר מדי לאורכו של המנעד.
לעומת הקווים הרגועים במוניטור הזה, הטקסטים שלו קופצים בשפיצים דוקרניים. הוא כותב בשפה ברורה, חדה ונוקבת. כמובן, על הכיבוש ("טיול"), על החיים עצמם, שהם לא משהו בגרסת רונן, השריפה בכרמל, על המורכבות המעורבבת של עיר כמו יפו וגם מבט קוצני על כמה עניינים ("פג תוקף", "מעגל רב משתתפים").
המלודיות הרכות והיפות נמצאות דווקא בקטעי הביניים, הסולו ובעיבודים. אורי וינוקור (שהפיק לאסף אבידן, אנג'לסי ועוד) נתן פה עבודה וגם החברים מ"החצר האחורית" באו לבקר באולפן וניגנו. הרבה סימפולים ואפקטים בונים לרונן רקע מתאים למה שיש לו לומר.
אהבתי.