ביקורות מוסיקה

    למרות שמדובר בהפקת לואו-פיי מוצהרת, עם כל רעשי הרקע האפשריים וה"לכלוך" המכוון, עדיין אפשר היה בקלות לוותר גם

  הרשימה הזאת תתחיל ברן דנקר, אבל תתרכז בעיקר בעילי בוטנר. דנקר ובוטנר אינם שווים. כמו שפסנתר אפשר להפיל, אבל

  לי נמאס לגמרי, מכל הנפוחים האלה בעיתונות הארצית, שמשתלחים באלבומה החדש של ריטה, "רמזים", כאילו שהם עצמם לחשו על

  רחלי וולשטיין, שם חדש אבל כבר מזמן במקצוע, מציגה אלבום בכורה, אחרי שהספיקה להופיע עם המשוררת רחל שפירא בערב

  בסוף האייטיז ותחילת הניינטיז, הייתה בתל אביב סצנת מועדונים ומספר להקות, שנקראו "להקות רוקסן" ולקחו את המוזיקה הישראלית למעלה

  מאז 1987, עת הגיע מניו יורק לנגן עם שלום חנוך, עבר הגיטריסט רוני פיטרסון חיים שלמים בישראל. הוא עבד

  בשונה מהדיקטטורה של סאבלימינל, רוי אדרי רוצה את כולם ואוהב את כולם. הוא איש של כולם. ביחדנס-מאן. בשביל אדרי,

  גם בדיסק השני שלה – "מבול", נשארה קרן פלס מכונת להיטים, פזמונאית עם כתיבה וירטואוזית, תמיד ממין העניין, מלחינה

דיסק הבכורה (בעברית) של קרולינה (קרן אברץ) – "מה אעשה עכשיו?" מסגיר מי עמד בזמנו מאחורי הצליל המאופיין כל כך

  אחרי ההצלחה העצומה של "הבנות נחמה", שם הייתה הבורג המרכזי ואחרי אלבום בכורה מצליח ("מה אעשה עכשיו?", 2009), מגיע

  קובי אוז פירק את "טיפקס", כדי לחפש לעצמו את השורשים. הלך, חיפש, מצא אותם בקלטות הפיוטים שסבו הפייטן המנוח