מאיפה שלא תתחילו את יוני רכטר, זה יצא לכם טוב. מאוד טוב. אפשר להתחיל ב"כוורת", למרות שכבר קודם הלחין
יובל מן, חדש באוזניים, עצוב. אפילו קצת כועס. עצוב לו, כואב לו ואין לו אפילו עם מי לדבר על
קראתי בעיתונים על אכזבת המבקרים מהדיסק החדש הזה של יודית. דעתי עליהם: פחחחחחחחחחח. כל מיני תופסי מקלדת מתרעמים על
הגרובטרון הם חבורת מוזיקאים, מוכשרים כשדים, שנותנים זריקת מרץ וכף תבלינים לשירים ישראליים, ישנים ברובם, לא בהכרח נשכחים. החברים
גלי ﬠטרי רשמה לזכותה בשנתיים האחרונות את אחד מסיבובי ההופﬠות המצליחים ביותר שנראו כאן. הקהל מילא אולם כדי לשמוﬠ
בלזיצמן ואפרת, שני מוזיקאים עצומים, יצאו למסע מוזיקלי משותף. עד כאן, די רגיל. רק שבלזיצמן מנגנת בצ'לו ואפרת בתופים
בין הפעמים הבלתי נמנעות, בהן שבר לכולנו את הלב, דאג תמיד ארקדי דוכין גם ללטף לנו אותו. בדיסק אחד,
נסו להכניס להרכב מוזיקלי אחד, כמעט אמרתי לסיר בשר אחד, יוצר וגיטריסט-כסאח דומיננטי, מתופף נמרץ עם אג'נדה, בסיסט מוערך
אורי מרק פרץ לשמינו לפני כחמש שנים עם אלבום בכורה נושא להיטים כמו "לא לדבר על מין" ו"וולפגנג". זה
מקור: Mary Elizabeth Frye (1905–2004) גרסה עברית, לחן ושירה: בני איתן עיבוד ופסנתר: אירית ישראלי
מעבדות לחירות ובחזרה* כבר במוצאי הפורים התחיל החשד לקנן. משהו במבטה החדש של האישה בישר על
זהו אלבום הסולו השני של יאיא, הבסיסט של "הדג הנחש" וממייסדי הלהקה. יאיא הוא באמת קאובוי של שושנים, על